מה היה קורה לולא חווה לא אכלה מהתפוח?
מכירים את הסיפור על אדם חווה שבילו את חייהם בגן העדן? רובנו שמענו את הסיפור עוד בילדותנו. על פי הסיפור, הנחש מצליח לפתות את חווה לטעום מהתפוח של עץ הדעת ובמידה והייתה מתאפקת ולא נוגסת בתפוח, אדם וחווה לא היו מגורשים מגן העדן וממשיכים לבלות שם את חייהם, ומי יודע אולי גם אנחנו היינו מוצאים את עצמנו שם בימים אלה.
הנחש מסמל קול פנימי אשר קיים בכל אחת ואחד מאיתנו. זהו הקול ששואל מה יקרה אם נפעל בניגוד לכללים המקובלים בחברה. קול זה פוגש כל אחד מאיתנו בתדיריות שונות ובנושאים שונים. כמה פעמיים מצאתם את עצמכם עם מחשבות המכוונות אותנו לעשייה הנוגדת את הכללים של החברה או המשתעשעות עם המחשבה של להפר התחייבויות שהבטחנו לעצמנו לעמוד בהן?
ניקח דוגמה שרבים מאיתנו בוודאי התמודדו איתה. אחרי תקופה של הוצאות גדולות מסיבות שונות אנחנו מבינים שכדי לשפר את מצבנו הכלכלי עלינו להדק את החגורה ולהוציא כספים רק על דברים הכרחיים. ואז עוברים ליד חנות אופנה ובא לנו לקנות בגדים חדשים או יצא דגם חדש של טלפון נייד שהפרסומת המלווה את יציאתו לאוויר משכנעת אותנו שבדיוק זה מה שחסר לנו. ואז למרות ההבנה והתוכניות אנחנו קונים ☹. גם במערכות יחסים בין בני אדם זה קורה לעיתים, אנחנו מכירים את החולשות של הקרובים לנו ומבטיחים לעצמנו שלא ננצל אותם לרעה אך ברגע של רוגז לא מצליחים להתאפק ונותנים מכה מתחת לחגורה או לחליפין מקבלים אחת כזו.
האם סיפור הנחש והקול הפנימי קיים בנו? האם נשכיל ללמוד את הלקח של חווה ולבחון את החוויות והתחושות מזווית נוספת? הנחש שכנע את חווה לטעום את התפוח וברגע שנגסה בו המציאות נראתה באור אחר, חווה חוותה סוג של התפקחות.
ההבנה שניתן לבחון סיטואציות בזוויות שונות מאפשרת פתרונות ותגובות שונות. ניתן לבחון את הסיטואציה ממקום רגשי שברוב המקרים יעצים את התחושות לכיוון רגשי כמו אהבה, שמחה או כעס, קנאה ועוד… במקרה הזה הפתרון יהיה רגשי. ניתן לבחון את הסיטואציה גם מהיבט שכלתני המנקה את הרגשות, במצב כזה קל יותר לנתח את המצב ולחפש פתרונות שכלתניים.
בעיניי הפתרון הנכון הוא לנסות לבחון את המצבים בשילוב בין הגישה הרגשית לבין השכלתנית. בחינה רחבה של המצב, כמו הזום אאוט במאמר על הכדור הפורח שמביא לתמונה מלאה מתוכה ניתן לצאת למסקנה איך למצוא פתרון לבעיה.
אז מה דעתכם על הנחש?
