במהלך השנה האחרונה יצא לי לכתוב בטור החברתי על מגוון נושאים כמו פרויקטים שמסייעים לשכבות החלשות באוכלוסייה, אקולוגיה, התנדבות, ערכים אוניברסליים ואישיים ועוד. חיפשתי להביא אל הכתב נושא חדש והתייעצתי עם חברה טובה שתעזור לי לחשוב על עוד רעיונות שאולי לא חשבתי עליהם, ככה הגעתי אל יעקב שה-לבן מעמותת "איתכם כל הדרך – צעירים למען פצועי צהל", אז תישארו איתנו כל הדרך כי הסיפור הבא הוא סיפור מדהים, מרגש ומעורר השראה.
יעקב שה-לבן, נער קצת מרדן מירושלים, שמעולם לא הסתדר במסגרות, לא התנדב, לא היה בתנועת נוער ולקראת סיום התיכון כבר היה כמעט מובטל לחלוטין… הוא לא ידע מה עוד מצפה לו בשלב הבא והאמת שאף אחד אחר גם לא ידע… ואז פרצה מלחמת לבנון השניה. ככל שהתקדמה המלחמה, האתגרים בעורף גדלו ורשויות מקומיות בצפון קרסו לחלוטין, הן מבחינת ניהול המצב והשגרה העירונית והן ברמת עומס המשימות.
דודים של יעקב, שגרים בצפת, סייעו לעירייה וכך הוא הגיע להתנדבות, ותוך כדי נחשף לתוצאות המלחמה, בעיקר לחיילים הפצועים, למהלכה… ונהיה די בקיא בעניינים. כך נוצר מצב שחבריו מעבר לים התחילו לבקש ממנו יותר ויותר חדשות ועדכונים על מה שקורה בישראל, הוא הפך למעין "בלוגר פרטי" עוד הרבה לפני עידן הטלפונים האישיים, האפליקציות והפושים. חבריו של יעקב החלו לבקש להעביר דרכו תרומות כספיות וביקשו שיסייע בעזרתם לחיילים הפצועים. יעקב שהחל לקבל תרומות שאומנם לא יספיקו לנושאים כמו סיוע רפואי אבל הבין מהר שהם די והותר בשביל להעלות חיוך על פניו של חייל פצוע, החל לקנות עבור החיילים כל דבר שיעלה להם את החיוך! ובעיקר גלידה קרירה וטריה והחל לטייל ברחבי האזור ולהביא לחיילים הפצועים את טעמי הגלידה האהובים עליהם וכל דבר אחר שביקשו ממנו.
ביום בהיר אחד, כמו שפרצה, כך היא נגמרה המלחמה ויעקב שעבר את המסלול המהיר מנער מובטל ללא משמעות בחיים לדמות פופולרית ומשמעותית עבור החיילים שביקר, מוצא את עצמו שוב לא נחוץ וחסר עיסוק ומשמעות… עד לשיחת טלפון גורלית. פילנטרופ אמריקאי בצד השני: "שלום יעקב, שמעתי על מה שעשית בצפת בזמן המלחמה ואני רוצה שתעשה את זה בכל הארץ. יש עכשיו מאות חיילים פצועים בכל הארץ ואני רוצה שנקים מערכת שתיתן להם מעטפת שלמה, חוץ מהגלידות אני רוצה שיקשיבו להם ויעזרו להם לחזור למיטב, אני רוצה לחבר אותם לחברות הייטק ובהשמה".
מפה לשם… ככה קם מיזם "איתכם כל הדרך – צעירים למען פצועי צהל", שחבר לעוד גופים ומתנדבים עצמאיים, ויחד ליוו את פצועי המלחמה במשך שנה שלמה, יום-יום.
יעקב מספר לי ש"מי שלא היה שם לא יבין את העוצמה" של העשייה באותה תקופה והוא קיבל פי מיליון ממה שנתן, "זו אינה סיסמא, אתה מקבל פרופורציות, שיעורים לחיים ודברים שאי אפשר אפילו להתחיל להסביר ולהעריך…"
לאחר מכן כשהגיע גם זמנו, התגייס יעקב לשריון ושירת 10 שנים במגוון תפקידים ביניהם מפקד פלוגה, הוא מספר לי שבכל שלב אפילו בטקס סיום קורס מ"פ עדיין היו מגיעים פצועי צה"ל שעזר להם מכל רחבי הארץ.
לאחר הצבא פנה ליזמות והקים עסק בתחום התיירות החינוכית אבל אז החלו להגיע פניות ובקשות להרצאות על פצועי צה"ל ועל התנדבות ויעקב שבכלל לא חשב על להרצות מצא את עצמו יושב ומעבד לראשונה את כל מה שעבר עליו עשור לפני כן בגיל 18, את המלחמה והפצועים והתמונות והמכתבים. כך נולדה ההרצאה: "מסע. אלונקות." ויעקב החל להרצות למבוגרים ובני נוער ולקחת אותם איתו למסע האישי המטורף הזה. אחרי כל הרצאה ניגשו צעירים וביקשו: "איך אנחנו יכולים גם לעזור?!" בהתחלה הוא לא ידע מה לענות אבל לאחר מכן יעקב הבין כי נולדה כאן הזדמנות מדהימה, היום הנוער כולו ברשתות ובאינטרנט ובחשבון אינסטגרם אחד ללא תקציב אפשר להגיע לעשרות אלפי אנשים!
היום העמותה מלווה מאות פצועי צה"ל בבכל הארץ, גם בפיגועי הטרור האחרונים, בהודעת וואטסאפ אחת הצליחו ברגע לשלוח מתנדבים צעירים ונחושים לשמח את הפצועים, לתת להם מקום ויחס אישי אמיתי וכמובן את הגלידה האהובה עליהם. גם לאחר הטיפול השיקום ("אור הזרקורים"), מתנדבים ממשיכים ללוות את הפצועים בביתם, להגיע, להקשיב, להנות ולעזור בכל מה שצריך.
ניתן להצטרף לפעילות ביצירת קשר ברשתות החברתיות, לכל אזור בארץ קבוצת וואטסאפ שקטה דרכה מתקבלים עדכונים.
לעמוד הפייסבוק חפשו: איתכם כל הדרך – צעירים למען פצועי צהל
לעמוד האינסטגרם: @ kolhaderech
