אנשים אוהבים "אמת", האמנם זה נכון? ומה היא בכלל "האמת"?
מלמדים אותנו מגיל ילדות לא לשקר, להגיד תמיד את האמת
כשאנו תופסים ילד על שקר אנו כועסים ולעתים אף מענישים.
בחיים הבוגרים שלנו, הדברים נראים אחרת!
אם אני לוקחת את העולם המקצועי שלי כדוגמא אז הדבר מאוד בולט בראיונות עבודה
כאחראית על אבחון המועמדים אני מחויבת לבדוק את האמינות שלהם.
כיום עומד בפני אתגר לא פשוט, הרי ידוע כי מועמדים מגיעים לראיונות עבודה אחרי שעשו הכנה מקדימה, תכננו מה הם הולכים להשיב כאשר ישאלו אותם למה עזבו מקום עבודה מסוים, מה הסיבה שהם מעוניינים במשרה שמציעים להם, האם מחפשים משרה קבועה ולאורך זמן…
מעטים המועמדים שאומרים לי "פוטרתי" (ואם כבר אני שומעת את המילה הזאת יגידו מיד שזה בגלל הקורונה או כי החברה נסגרה)
אף אישה לא תגיד שהיא מתכננת הריון בקרוב ובצדק! כי הרי מי יסכים להעסיק אותה.
בכובע השני שלי כמאמנת לקריירה, אני מכינה אנשים לקראת ראיונות עבודה, חושבת ביחד איתם איך להציג את עצמם בדרך הכי נכונה ורלוונטית למשרה, להתמקד בחוזקות שלהם וכמה שפחות לסלף את האמת כדי לא לסבך את עצמם. כי הרי לא סתם אומרים שבסוף השקר צף!
אז האם כולנו דוברי אמת? האם אנחנו באמת רוצים לשמוע את האמת?
