מי מאיתנו לא עבר יום שחור בחייו? קל מאוד ליפול לשלילי אבל קשה למצוא בו את החיובי. כן, אני חושב כך משום שבעיניי אין רע בלי טוב ולהיפך ולכן הפעם אני אספר לכם על תקופה שהיתה די שחורה בעיניי רבים באירופה אך מצד שני נולד משקה לאומי ואירופה די התנחמה במשקה הזה והפכה אותו למשקה הפופולרי אותו אנו מכנים ויסקי.
בשנת 1860 הגיחה לאירופה כנימה ששמה פילוקסרה ומקורה מאמריקה. בעקבות המסחר בין אירופה לאמריקה עברה הכנימה לאירופה ובתוך שלושה עשורים חיסלה את כרמי הגפן ברחבי אירופה ובמיוחד בצרפת. ללא ספק שלחובבי היין/קונייאק/ארמניאק/ברנדי/גראפה נפגעו קשות ואכן יום שחור (יותר נכון שנים) עברו עליהם.
האימפריה הבריטית שזיהתה די מהר את הבעיה החלה לחשוב על משקה שיחליף את הברנדי המקומי. לפי הסיפור, נזכרו באיזה משקה בשם אישקא בהאט (מי החיים בגאלית עתיקה) שבהתחלה היה נמזג בחוזק גבוה מחבית בברים וחנויות ובמאה ה18 תעשיית הבלנד החלה לשגשג והמשקה נהיה רך יותר, מעודן ועם טעמים מדויקים ולא כבדים או חזקים לשתייה. כמובן שאת השם שינו לוויסקי (אותו היה קל יותר לבטא משמו המקורי) וכך גבירותיי ורבותיי החל תור הזהב הראשון אותו אנו מכנים תקופת הוויסקי בום. תקופה בה נפתחו כ40 מזקקות (השיא עד היום), הוויסקי שגשג ונהיה אהוב מאוד ברחבי אירופה ובהמשך בעולם.
יום שחור הוא יום שהפכנו אותו לשחור, תמיד אני אמליץ לחפש את החיובי והטוב מכל צרה, אולי בסוף גם אתם תוכלו ליצור בום שייזכר לטובה.
