כמעט כולנו אוהבים, או אהבנו כילדים, לבנות ארמונות בחול על חוף הים. רחש הגלים, משב הרוח המרענן, החול הרטוב שנכנע לידיים שלנו, וכמובן אפשר להרוס ולבנות מחדש כיד הדמיון הטובה השורה עלינו. יש גם יוצרים שהפכו את הבנייה הזאת לאומנות.
ברור לכל מי שבונה ארמונות בחול, כולל האומנים שהפכו זאת ליצירה, שארמונות אלה יהרסו או ישטפו במי הים וייעלמו כלא היו. היופי של יצירה זו הוא דווקא בארעיות שלה. ארמונות החול מזכירים לנו שהכול זמני ואנחנו נהנים מהזמניות הזאת.
ואם נשווה זאת לסיפורים לימי חול ולסיפורים באשר הם, נראה שהכמיהה של הכותבים היא שסיפוריהם לא יהיו זמניים ויישארו גם לדורות הבאים. ניתן לראות שבזמן האחרון יש לא מעט כותבים שרוצים להשאיר חותם ובכל שנה יוצאים לשוק הספרים הרבה כותרים חדשים.
האם הם יישארו לדורות הבאים כמו הקלסיקות של הומרוס, סופוקלס, שקספיר, טולסטוי, דוסטויבסקי ועוד ועוד?
רובם ישטפו במי הים של הזמן וייעלמו כלא היו. חלק גדול מהסיפורים הם בדיוק כמו הארמונות בחול ואין לדעת מראש אלו סיפורים יהפכו לעל-זמניים ויישארו לדורות הבאים, גם לא מאלה שהפכו בזמן הוצאתם לרב-מכר (BESTSELLER).
כל מה שסופר יכול לעשות, לאור כמיהתו לעל-זמניות, הוא דווקא ליהנות מהזמניות של הכתיבה כאן ועכשיו וההשפעה של סיפוריו כאן ועכשיו. ואולי יותר מכל, להיות אוטנטי ולכתוב את הטוב ביותר שהוא יכול. אם יזכה בעל-זמניות, אם לא, ימים יגידו.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
טל' 052-3836231
