וינסטון צ'רצ'יל: הפסימיסט רואה את הקושי בכול הזדמנות, האופטימיסט רואה את ההזדמנות בכול קושי.
מעברי החיים רצופים בהזדמנויות והשאלה באיזה צד בוחרים להיות – בהזדמנות או בקושי, ואולי נכון לראות את הקושי כאתגר כי אתגר מזמין לפעולה, יוצר תנועה של התמודדות ורצון להישגיות והצלחה .
תקופות המעבר מאופיינות במנעד רגשות רחב – שליליים וחיוביים: כולן, חלקן או נוספים לאלה שלהלן: בלבול, חוסר אונים, עייפות, תסכול, דאגה, חרדה, אי וודאות… ומאידך תקווה וציפייה לחדש, תשוקה לעתיד טוב יותר.
כול התרבויות בעבר ובהווה סיגלו לעצמן טקסים שבאים להתמודד עם השינוי והמעבר, מעבר מילדות לבגרות, לנישואים, למוות ועוד.
החיים רצופים מעברים מרגע הלידה – המעבר מהבטוח, החמים והאינטימי ברחם האם אל ההיפרדות והנפרדות, אל הנבדלות היוצרת בכול מעבר את תחושת הגעגוע אל הבטוח שאותו מבטאים בהתנגדות לשינוי, ורואים בו תהליך מפחיד ומאיים על היציבות והביטחון.
למעשה האתגר הוא היכולת לקבל את השינוי עם כול מה שהוא מביא אתו רגשית, פיזית ונפשית, ממציאות מוכרת למציאות חדשה ושונה.
להסתכל באומץ בפחד שמתעורר, בחרדה ובאי – הוודאות ולפתח דרכי חשיבה אחרים, חדשים ומותאמים . להתגמש אם צריך, להיפתח לחדש, להסכים, להכיל, לאפשר לחוות את השינוי שבמעבר. ברגע שזה קורה מתחילה ההכרה וההבנה של משמעות המושג 'הזדמנות', כי זו תהיה הזדמנות להעמקת ההיכרות עם העולם הפנימי, לעשות את השינויים הנחוצים לפיתוח דפוסי החשיבה, לסלוח על מה שלא היינו לעצמנו או לסביבתנו הקרובה, ליצור מרחב רגשי שיעצים את תחושת הערך העצמי, שיאפשר לנו להתמודד עם המציאות החדשה והדלתות חדשות שנפתחות,
חיים חדשים נולדים.
המעבר והשינוי הוא מן החוויות המאתגרות והעוצמתיות ביותר בחיים שלא לומר קשות, ניתן להתמודד איתן בגישות שונות ומגוונות בתחום האימון האישי, דרך דמיון מודרך, NLP , אימון בגישה התנהגותית קוגניטיבית, רוחנית ועוד, כול אחד מה שמתאים לו.
בסופו של דבר אני מאמינה שלכול אדם יש משאבים פנימיים וחיצוניים שיאפשרו לו להתמודד נכון עם האתגרים שבמעבר ולהגשים את מטרותיו בעזרת מאמן/ת מתאים/ה
דליה שגב פרץ
מאמנת אישית מוסמכת
וחברה בלשכת המאמנים בישראל.
