שרה יעקב – פסיכולוגית
זכותו של כל אדם להביא צאצאים ולגדלם.
כל אחד יכול להוליד ילד, לא נדרש לכך רישיון. אבל לא כל אחד מסוגל להיות הורה מספיק טוב. להבדיל מרישיון נהיגה, בו יש הכנה ומבחן הבודקים את מסוגלותו של אדם להיות נהג, אין כל בדיקה או הכנה מראש להיות הורה.
ישנם מצבים בודדים בהם בודקים האם אדם ראוי להיות הורה מתאים לילד ובהם נערך "אבחון מסוגלות הורית".
מדובר בבדיקה ולא הכנה לתפקיד ההורות.
מתי נעשה האבחון ?
- כשהורה רוצה לאמץ ילד.
- כאשר יש עדות לכך שהורה מסכן את ילדו.
- מצבים בהם יש מאבק על משמורת.
עפ"י רוב, בשלושת המצבים יש מעורבות של בית-משפט. היות ולשופט אין ידע מתאים, ימנה גורם מקצועי כדי שיוכל לעשות הערכת מצב ועל פיה יקבע השופט מהי טובת הילד.
המינוי הוא הצהרה מצד בית-המשפט האומרת כי בית-המשפט יקבל את המלצותיו של הגורם הטיפולי מאחר והוא ניטראלי ביחס להורים.
לצערנו, לא כל גורם ממונה מחויב לבדוק את הנתונים המפורטים בהמשך. לכן, חשוב לברר וחשוב לדעת מה רצוי שייקח בחשבון.
- בריאותו הנפשית, יציבותו וחוזקו של ההורה.
- האם ההורה מסוגל לסכן את הילד.
- יכולותיו של ההורה לא להיות מרוכז רק בעצמו, להכיר בצורכי-הילדים בצורה מציאותית ולהיות פנוי נפשית וטכנית עבורם כדי לתת מענה.
- מסוגלותו של ההורה להפריד בין האינטרס האישי שלו לבין טובת הילד.
- יכולתו ונכונותו של ההורה לאפשר לילדים לשמור על קשר עם שני הוריהם. (שמירה על קשר עם שני ההורים היא קריטית בחיים להתפתחותו של ילד.)
- פתיחותו של ההורה להיעזר וללמוד מאנשי מקצוע.
- איכות התקשורת וסוג הקשר של ההורה עם כל אחד מילדיו.
- יכולתו של ההורה להיות מנהיג וסמכות עבור ילדיו.
- מצבם וצרכיהם של הילדים.
- פער בין ראיית ההורה את מצבו של הילד לבין מצבו לאשורו.
- איכות הקשר בין ההורים.
- קיום של מערכות תמיכה בסביבה הקרובה.
- יכולתו לקבל אחריות ולהיות פתוח לביקורת עצמית.
מי בוחר את הגורם המאבחן ?
- במקרים הנוגעים לאימוץ יהיה זה בית-המשפט והגורם המטפל באימוץ ילדים, אשר יבחרו את הגורם המאבחן.
- כאשר מדובר בילד אשר הוריו הביאו אותו לסיכון, עפ"י רוב, מי שיבחר את הגורם המאבחן או ימליץ עליו זהו העובד הסוציאלי אשר מטפל בילדים הנמצאים בסיכון.
- כשמדובר במאבק על משמורת, זהו המצב היחידי בו בית-המשפט מאפשר להורים לבחור את המאבחן ורק כאשר יש הסכמה ביניהם.
במצבים כאלה רצוי לבדוק האם הגורם המאבחן מתייחס לכל ההיבטים שפורטו. לצערי, הורים לא מודעים לעובדה זו ולוקחים בחשבון בעיקר את עלות הבדיקה ולא לוקחים בחשבון את רמת היסודיות של הבדיקה.
בכדי שכל הסעיפים הרשומים לעיל יבדקו, יש צורך באבחון ארוך ומעמיק.
לילדים אין כל יכולת לבחון האם נמצאים ב"ידיים טובות" או לא. אין להם דרך מילוט מן ההורים והדבר נכון ככל שצעירים יותר.
אומנם בגיל ההתבגרות ילד יכול לברוח מן הבית ולהתלונן, אבל עד אז הוא תלוי תלות מוחלטת בהוריו והוא מסתגל אליהם מסיבות הישרדותיות.
לצערנו, ניתן לומר שמאוד קשה להגן על ילדים מפני הוריהם. וגם כאשר מדובר בילד שנמצא בסיכון, עפ"י רוב, הגורמים הקהילתיים מתערבים כאשר המצב הוא קיצוני וניתן להוכיח זאת וקשה יותר להוכיח כאשר מדובר בסכנה נפשית.
המאמר נכתב כשירות לציבור.
שרה יעקב,
פסיכולוגית בכירה
מנהלת מרכז מיפל
