Ehud Pecker / The Scale
אוצרת: אירית לוין
בית האמנים תל אביב, אלחריזי 9 תל אביב
פתיחה: יום חמישי, 17.3.2022, בשעה 19:00
שיח גלריה והשקת קטלוג: יום רביעי, 6.4.2022, בשעה 18:00
9/4/2022 – 17/3/2022
ב'-ה' 10:00-13:00 17:19:00, ו' 10:00-13:00, שבת 11:00-14:00
אהוד פקר – קנה המידה
1928–2016
לדברי גבריאל טלפיר (1973) אהוד פקר "נמנה עם אותו אוונגרד בארץ, המבקש להיאחז באמצעים ובחומרים חדשים, כדי ליצור יחידה ויזואלית חדשה; לזכותו יש להדגיש שהוא מצטיין ברגישות רבה ובכוח ניתוח אינטלקטואלי שאפשרו לו למצוא אופני הבעה שונים ואף נוגדים […] עסק בציור, מוסיקה, כתב שירים; הוא בוגר הטכניון בחיפה, שם למד הנדסת-בנין. ובכן, הרגישות לציור, השירה, המוסיקה והיכולת לבנות אובייקטים המורכבים ביותר, אופייניים לדמותו האמנותית".[1]
פקר היה מבאי ביתו של האמן רפי לביא, בוגר ממורו ביותר מעשור, למד ועבד בחברת אמנים צעירים כמו תמר גטר, אפרת נתן, נחום טבת ומיכל נאמן, וזכה להערכה רבה על עבודותיו בתקופה זו. מרבית היצירות הגאומטריות המינימליסטיות משנים אלו לא נשמרו, לעיתים נותרו רק דגמים. אולם בארכיון האמן נותרו עשרות מחברות, יומנים וספרי סקיצות, בהם מופיעים הגיגים בכתב ורעיונות חזותיים בצבע.
תמר גטר הייתה תלמידת תיכון בת 17 כששימשה אסיסטנטית של אהוד פקר לתקופה קצרה. על העבודה איתו ועל ההתכנסויות בסופי השבוע אצל רפי לביא היא מספרת: "רפי מאוד האמין בו, הוא נפתח דרכו לאמנות מודרנית. הקשר שלו למוזיקה גם חיבר ביניהם. הייתה הערכה והבנה שהוא אדם מיוחד, מאוד עצמאי, מקורי ודק-רגש. אדם בעל עדינות רוחנית. למדתי ממנו."[2]
על תערוכת היחיד שלו שהוצגה בגלריה צ'מירינסקי בשנת 1972, כתב פרופ' רן שחורי ב”הארץ": "ציוריו של אהוד פקר הם כעין דו-שיח בין המשטח המצויר לבין מסגרת הציור. אין הוא מקבל כמובן מאליו את הפורמט המרובע הרגיל, אלא חותך ומנסר את לוחות הדיקט שעליהם הוא מצייר, בזוויות ובכיוונים שונים. כך נוצר משטח רב-צלעי וא-סימטרי הפועל ליצירת מתחים צורניים. בניגוד או בהמשך לקווי הגזירה האלה הוא בונה קומפוזיציה, הנוטה לרוב למינימליזציה. רוב המתחים נבנים ממשחק רב-ערכי של פרספקטיבות מעוותות. נמשכת אחר הצלע האלכסונית היוצרת תדמית של קיר החודר לחלל, אך אלמנט צורני מופיע ומשטיח רושם זה".[3]
האמן פעל מסוף שנות ה-60 ועד מחצית שנות ה-70. הוא הציג בתערוכות קבוצתיות ועבודותיו בלטו וזכו לחשיפה נרחבת בעיתונות התקופה. לאחר מכן חדל להציג אך המשיך כל העת לעבוד וליצור. לצד היצירה הפלסטית כתב שירה, הלחין מוזיקה ופיתח משחקי חשיבה. שיריו פורסמו בין היתר בכתב העת "עיתון 77". בשנת 2014 שחזר את פסלו "הגדרת הפירמידה" ותרם אותו למוזיאון תל אביב. הפסל הוצג לצד עבודה נוספת שלו בתערוכת האוסף הישראלי של המוזיאון.
על יצירותיו הפיסוליות כתב פקר: "בעבודות אלו יש להתמודד עם בעיות של הגדרה שבמהלכן אתה נתקל במושגים של נקודה, קו, משולש, תיבה, מנסרה; קווים יוצרים, כבידה, מתח, קמט, ביתור וחיבור; נפחים שליליים, תיחום ואכלוס, האפס והאין-סוף, שפה ומגבלותיה, סדר וכאוס, נסתר וגלוי".[4]
בתערוכה בבית האמנים תל אביב מוצגים אובייקטים פיסוליים ומקטים בדיקט בדו-ממד ובתלת-ממד משנות ה-70 המעבירים את הלכי הרוח של היצירה המינימליסטית המוקדמת, לצד עבודות נייר, ספרי סקיצות ויומנים של האמן המאירים גם שנים מאוחרות שבהן עסק ברישום ובציור גאומטרי/ פיגורטיבי/ סוריאליסטי ובדיוקנאות עצמיים. כמו כן מוצגים בתערוכה חומרים תיעודיים.
אירית לוין , אוצרת
לפרטים נוספים ולתיאומים: הילה קומם 052-3534666.
[1] גבריאל טלפיר, "אהוד פקר", גזית: ירחון לאמנות וספרות ל' (ט'-י"ב): דצמבר 1973.
[2] מתוך שיחה שקיימתי עם תמר גטר, פברואר 2022.
[3] רן שחורי, "אהוד פקר, גלריה צ'מירינסקי, תל אביב", הארץ, 7.5.1972.
[4] אהוד פקר, בקטלוג הגדרות ומצבים: בין הפשוט לנשגב. עבודות משנות ה-70 (תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014).
