בן אדם כעץ שתול על מים, שורש מבקש / יענקל'ה רוטבליט
הרבה נכתב על ההקבלה בין האדם לעץ השדה, שירים רבים חוברו וחלקם מהווים נכסי צאן ברזל כמו זה וכמו "עץ השדה" של נתן זך.
מערכת השורשים המזינה את הצמח מלמטה למעלה, המים והמינרלים נספגים בשורש ומתפקידו להעלות אותם למעלה עד קצה העץ, להזין אותו ולהצמיח אותו. אין עץ שיכול לחיות ולהתפתח בלי שורשים (אלא אם הוא טפיל גמור).
בהקבלה לאדם, השורש למעשה הוא תבנית זהותו ומכלול הווייתו . נותן תחושת בית, ביטחון, וודאות, חוזק וכוח, אמון ביכולת, למעשה השורש נותן את היציבות וזקיפות הקומה לצמיחה. בראיון עם א.ב.יהושע חמישה דורות בארץ "אני שייך למשפחה שלא הגיעה לכאן בגלל אנטישמיות, או מצוקה, או רדיפות… הם באו לכאן כדי לחוש תחושת בית טבעית"
"כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה"
זוהי תמצית הריקנות הקיומית של בן אנוש כאשר שורשיו אינם עמוקים ונטועים עמוק בנפשו ובזהותו הוא מרגיש נגדע וחסר שורשים הוא לא יודע מיהו, מאיפה הוא, ואיפה יהיה .
עיצוב, ייצוב וחיזוק השורשים נוסך בנו ביטחון ואמונה, תלוי לא רק בנו לבד אלא גם מי אתנו בדרך, מיהם האנשים הסובבים אותנו ואיתם אנחנו יכולים להתייעץ, להחליף רעיונות, מחשבות, התלבטויות. איתם להגיע לתשובות ותובנות, בהם להיעזר להרגיש בטוחים ומהם לבקש עזרה וסיוע, כי השורש הוא הבסיס לשייכות לביטחון, ליצירת העצמאות והיציבות האישית ולבסוף לאמונה ביכולת האישית לעשות, להתקדם, לצמוח, לגדול וליצור את החיים להם שואפים, בדיוק כמו שדואגים לדשן את העץ כדי לחזק אותו ולהעמיק את שורשיו.
דליה שגב פרץ
מאמנת אישית
מוסמכת לשכת המאמנים בישראל
0505392446
