מי רוצה לצחוק ? ליהנות מסיטואציות אקראיות, לצלול אל הלא ידוע, להשתחרר מהמתח היומיומי שעוטף אותנו לאיזה שעתיים ? הנעתי את הרכב והפעם נסעתי לתל אביב לפגוש את רונן הרשקוביץ, מנהל תיאטרון קומיקזה ולפגישה הצטרף איציק לילך, שותפו למופע וכך אתם זוכים לראיון בשניים.
רונן (מימין) בוגר אוניברסיטת תל אביב ואיציק בוגר בית צבי. "סיימנו באותה שנה את לימודי המשחק. שיחקנו יחד בהצגה "הערב מתפשטים" ו'התאהבנו שם'. אחר כך היינו חלק מהרכב אימפרוביזציה והכימיה בתוך הדבר הזה הייתה מצוינת ולכן מ- 2001 ועד היום, שזה הרבה שנים, אנחנו יחד משחקים."
אלתור ובלעז "אימפרוביזציה" IMPROVISATION הוא פעולה בה יוצרים דבר חדש ושונה בתקופת זמן מסוימת וללא תכנון מראש. מקור השם "אלתור" בעברית הוא חיבור של אל (על) והמילה "אתר" בארמית וקיבלנו: "על המקום".
ההבדל המרכזי בין אלתור ליצירתיות הוא, שאלתור מתבצע באופן ספונטני ומידי שאינו מאפשר תכנון מודע או תיקון טעויות. אלתור מבוצע בהקשר אמנותי ובתחומי חיים נוספים. למשל, אם נתקעת עם הרכב בכביש מהיר וגם נגמרה לך הסוללה של הנייד ואין מטען ברכב (לכל המתחכמים), מאותו רגע עליך למצוא בזריזות רעיונות לפתרון חילוץ הרכב מהכביש. כלומר, האלתור מעודד חשיבה מחוץ לתבניות השגרתיות לטובת מקוריות.
"במהלך המשחק הבנו עד כמה האימפרו' היא נתיב בתוך האמנות, היצירה. יש פילוסופיה מאחורי אמנות האלתור ויש נטייה לחשוב שמדובר בסך הכול באנשים מהירי מחשבה, בעלי דמיון עשיר וזהו. הדבר החשוב ביותר הוא הקשר בין הפרטנרים על הבמה. לחיות עכשיו ולקבל באהבה כל מה שהפרטנר שלך מביא לבמה."
"בתיאטרון רפרטוארי אתה חוזר על הטקסט פעמיים, שלושים, חמישים, חמש מאות וקשה מאוד לחדש. כאן אתה מגיב לעצמך, ליומיום, למה שקורה בחוץ, בעולם ובמיוחד לעכשיו. למשל אם בדרך לבמה אני נתקל בכיסא ואיציק פונה אלי בלשון נקבה, אני תוך שניה אגיב אליו כאישה ואמציא מציאות. הדבר הזה קורה ברגע זה."
חייבת להיות המון חיוביות בתוך הסיטואציה הזו. אתה לא יכול לאלתר כשאתה טרוד.
איציק, "הגעתי למצב שבשבילי זה סוג של מכון כושר, סוג של מדיטציה. אני נכנס לפה ובעצם מחליף דיסק ומתנקה ורונן מוסיף, אני יוצא מכאן UP LIFTED וגם הקהל, כולנו מחויכים. התברכנו בכך שאנחנו יכולים לעסוק במשהו, ליהנות ממנו וגם מתפרנסים מזה."
כל אחד מאתנו גם שחקן בפני עצמו. איציק למשל משחק ב"החולד הקטן" ורונן מנהל ומשחק "בתיאטרון בסלון" שהוקם לפני שש שנים.
אנחנו מגיעים לכל פינה בארץ
רונן: "אתמול היינו בטירת צבי, שזה בעמק המעיינות. הבוקר היינו בכנרת, בעין גב ועכשיו כאן בבית ציוני אמריקה.
השם שלנו עובר מפה לאוזן, דרך פייסבוק, גוגל, יש פנייה ישירה על ידי צוות השיווק שלנו לחברות, יישובים, מועצות אזורים וועדי עובדים.
יש מאחורינו למעלה מ- 2000 מופעים בפורמטים שונים. כמות המופעים הביאה לכך שכשצוות השיווק פונה, הוא מוכר וכבר שמעו עלינו סיפורים ומבחינתנו זה כיף גדול."
חוויה מיוחדת עם קהל?
רוב הזמן יש תחושה של חוויה טובה ואיציק מוסיף שלעיתים קמיקזה מזמינים אורחים, כמו הערב שהזמנו את נעמי לבוב.
באיזה ערב הזמנו את אבי גרייניק והעלנו זיכרון מתוק. נסענו להופעה בקיבוץ. היו ח'ברה צעירים ונראה היה שאין סיכוי שתהיה הופעה. הגענו לסיטואציה שיש מסיבת פורים. מוסיקה משובחת, את רואה ח'ברה נהנים ואמרנו למזמין שחבל להפריע עם ההופעה כי תראה את האנשים. חשוב לציין שכתנאי מקדים לתיאטרון צריך ישיבה פרונטלית, אינטימית, סביב שולחנות, SETTING של במה ופה נדמה היה שזה לא יקרה וגם למה להרוס להם את החגיגה? הלקוח אמר אל תדאגו. תוך 10 דקות תתחילו כמו שקבענו. זו הייתה אחת ההופעות הכי מדהימות. הח'ברה התחברו אלינו בשניות.
יש משהו בשפה של האימפרו' שבוראים עולם מכלום. בטירת צבי היו 100 אנשים, כמה בודדים ששמעו או ראו אותך קודם ורוב הקהל לא מכיר אותך. הם צחקו, לא רצו שנלך, השתתפו, כי מדובר במופע שבחלקו הקהל עולה לבמה לשחק או שאנחנו מתערבבים בקהל, עומדים או יושבים אתם וזה לא מובן מאליו.
(בית ציוני אמריקה 20.8.15)
במופע בו צפיתי, רונן ביקש מכל אחד מהקהל לחשוב על מילה וכשיפנו אליו לומר אותה. אין חוקים ואין הכוונה. רונן (מימין) בזמן שהוא עומד בתוך הקהל ומשחק לקוח- על פי בחירת הקהל – שבא אל איציק, הגנן, ומדבר אתו על לעשות חתיכה של רצועת מדבר באמצע גן ירק עם קקטוסים, לצד פרחים ווילון.
בחלק אחר, איציק פנה לקהל וביקש שנציע שמות בעלי מקצוע שנמצאים בתור למשהו. הרעיון מהקהל היה "מגדת עתידות." 3 דמויות (רונן, איציק ושחקנית אורחת-נעמי לבוב) עומדות בתור אליה: סתת, מתקשרת ואינסטלטור – שנבחרו "בקפידה" על ידי הקהל. שלוש הדמויות יצרו שיחה משעשעת ויצקו לתוכה תוכן מעניין, בזמן שגברת מהשורה הראשונה קיבלה מיקרופון ובכל כמה דקות עליה להכריז על "החלפה". הדמויות מחליפות ביניהן תפקידים וממשיכות הסיטואציה מהמקום בו הופסקה. האמת,
מדובר בכישרון בלתי נדלה לעמוד על במה ולהצליח באימפרו' כל כך מהיר.
אז כמו שרונן אמר, כשאתה בא באנרגיה לגרום לצד השני ליהנות ולחייך, אתה בא בטוב, הכול משתחרר, מרגש והשיתוף מאוד נעים.
הסינרגיה בין השניים מופלאה ! הרעיונות שנוצרים יש מאין תוך כדי סיטואציה מכל אחד מהם, הבעות הפנים, תנועות הגוף שמאפשרות לצופה להשלים בדמיונו את הצבעים, הגודל, הצורה והקול של כל אובייקט בו הם אוחזים (למשל מנגו) מרתקת אותך למושב וגורמת לך להיות עירני, מרוכז, צוחק, מחכה בציפייה להתפתחות וכמובן מופתע.
האם האימפרו' חודרת הביתה?
"בהחלט", עונה רונן. "לקבל את האחר, החשיבה המהירה, המוח מגיע לרמות מסוימות שזה מדהים. אתה מצחיק את האישה, משחק עם ילדים וכיוון שיש להם (לילדים) פחות מסיכות והגנות הם קולטים את השפה מהר מאוד. מעיין, הבת של איציק, אלופה.
את אוהבת את מה שאבא עושה?
הבת של איציק יושבת בקהל וממתינה להופעה, מקשיבה לשיחה, קצת מתביישת ועונה "כיף לי לשחק וכשאני רואה כמה טוב זה עושה לאבא, אז אני בכלל נהנית. שווה את הכול."
כמה שנים אתם חושבים שתעשו אימפרו'?
איציק: "את זה אני יכול לעשות לנצח…."
רונן מוסיף: "בעולם יש מאלתרים מבוגרים מאוד. מעט מאוד שחקנים עושים דבר כזה כי זה אומר לסמוך על עצמך. כשאתה עושה אימפרו', אתה חייב לשחרר את האגו ולרצות לתמוך ולפרגן לאחר כדי שהוא יצליח. הפוקוס הוא לא אתה אלא הוא, ואז אתה רגוע והוא עושה אותו דבר כלפיך."
כמה אנשים עולים לבמה?
אנחנו שניים ומארחים עוד שחקן אחד ויש מוסיקאי שמלווה אותנו, חן גוסלר. לפעמים עולים לבמה שמונה אנשים כ-שתי קבוצות אבל אנחנו עובדים בכל מיני פורמטים.
אנחנו הרבה פעמים משחקים בתוך הקהל וחשוב לנו להגיע לכולם. אם מדובר בקבוצה שעושה מסיבה שיש בה 20 אנשים או מקום שמגיעים 100 או 500 איש.
איזה מסר אתם רוצים להעביר?
אם נשתדל כולנו לומר יותר "כן" מאשר "לא", זה סוג של מכון כושר והחיים שלנו ייראו טוב יותר.
כיום יש המון קבוצות שאומרות האחת לשנייה "לא", וחשוב מאוד להסתכל ולקבל את השונה.
אנחנו מעריכים את העובדה שבאו לראות אותנו, שמאפשרים לנו להגיע ללב ולנשמה והכי משמח לשמוע את המשפט : "לא צחקתי ככה כל כך הרבה זמן".
לסיום, איציק אומר: "ועכשיו כשרמת הציפיות שלך כל כך גבוהה, חכי ותיכף תראי את המופע".
