קבלת החלטות וניהול סיכונים 

דומה כי ניהול משבר הקורונה במדינת ישראל מדגים את אחד מתהליכי קבלת ההחלטות השערוריתיים ביותר שהיו כאן מעולם.

לו היו מקבלי ההחלטות מנהלים כך מלחמה עם איראן גרעינית – לא-עלינו – מפחיד לתאר לאלו תהומות היינו מגיעים.

אין ספק כי במהלך חייה נתקבלו במדינת ישראל שורה של החלטות אמיצות, אשר ברטרוספקטיבה היו קריטיות לחייה המדיניים-הביטחוניים-החברתיים והכלכליים של ישראל 
בהן נמנה החלטות כגון קבלת הסכם החלוקה, עיתוי הכרזת המדינה, הסכם השילומים עם גרמניה, הקמת הכור בדימונה, השמדת הכור הגרעיני הסורי, החלטות נגיד בנק ישראל בתחילת משבר 2008, יצור מערכת ההגנה האקטיבית "כיפת ברזל". ועוד אחרות.

המשותף לכולן: מנהיגות, איסוף נתונים, התווית אסטרטגיה, החלטיות, ניהול סיכונים, עיתוי ההחלטה, לכידות ועבודת צוות.

לעומת אלו, ההחלטות הקשורות לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, יצור מטוס הלביא, מלחמת לבנון השנייה, משבר מניות הבנקים ולרכש צוללות – כולן מבטאות לדעתי כיצד לא אמורים לקבל החלטות רציונאליות.

התרבות הארגונית שמדגימים ארגונים אחדים במדינת ישראל, כדוגמת חיל האוויר הישראלי, היא מהדוגמאות הבולטות כי המתווה לקבל החלטות נכונות עוברת דרך ערכים של תחקיר הצלחות וכישלונות, ושל הפקת לקחים מהם.

בימים אלו, בסמוך לתחילת שנה יהודית חדשה, אני מתפלל לכך ש"הראש היהודי" – המשהו השונה הזה שהפך את ישראל לדבר שנוצר כאן – ירים את ראשו ויאמר "חזרתי. הכל בסדר. אין מה לדאוג !"