כשמונה פרופ' רוני גמזו לפרוייקטור הטיפול במשבר הקורונה, הוא הסביר את משנתו:
- טיפול דיפרנציאלי במוקדי התחלואה (שיטת הרמזור)
- הגברת כמות הבדיקות וחקירה הדוקה של שרשרות ההדבקה
- הורדת האחריות בטיפול אל הערים והרשויות המקומיות
- אחריות אזרחית: הקפדה על לבישת מסכות, ריחוק חברתי ושמירה על היגיינה.
נקל להבחין כאן בשיטה סדורה. כזו המבוססת על תכנית פעולה, אסטרטגית מימוש, הקצאת משאבים, מחויבות עמוקה לתהליך, טיפול מוקפד עד אחרון הפרטים, אחריות אישית, שיתוף פעולה וניהול המידע על מכלול הפעילויות.
אין כאן שום קסם.
ויעידו על ההצלחה 2 דוגמאות להן כולנו עדים לאחרונה:
ירוחם: בהובלה של ראשת המועצה טל אוחנה, הפכה ירוחם בתוך זמן קצר מעיר אדומה לירוקה. בזכות הגבלות, תקנות, פעילות הסברה, גיוס מתנדבים לצוותי מעקב וחקירה, אכיפה, ניהול מידע עד אחרון התושבים החולים, מתן פתרונות לחיים בצל הקורונה ומעורבות אישית. ירוחם נסגרה לביקורים חיצוניים, בית ספר נסגר מיד אחרי גילוי חולה מאומת, נעצרה פעילות החינוך הבלתי פורמאלי, נסגרו בתי כנסת ואת מקומם תפסו תפילות בחוץ, והוקם מערך עירוני לקטיעת שרשראות הדבקה.
כפר קאסם, עיר שהוגדרה אדומה, ששיעור הבדיקות החיוביות בה היה לטענת ראש העיר עאדל בדיר 10.7% וירד לכ-6%. זאת באמצעות תוכנית בת שבעה שלבים שגובשה כפיילוט בשיתוף פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו.
כך זה גם בניהול עסקים. מעטים הם אנשי העסקים אשר הצליחו מבלי שהם מחויבים לעקרונות הסדורים (ולעיתים האפרוריים) של ניהול העסק שלהם. כמעט שלא תמצאו דוגמאות להצלחות המבוססות על "זבנג וגמרנו" ומזל.
גם בשני תחומי העסקים בהם אני עוסק בעשור האחרון – הרצאות אקטואליה והדרכת מרצים בתחילת דרכם – מתברר שאין קסמים: על פי רוב יצליחו אלו שמאמצים את חוקי הניהול "על פי הספר": את המחויבות האישית העמוקה, ההשקעה, הרצינות, התכנון העסקי והשיווקי, היצירתיות וההקפדה על הפרטים. לאורך השנים חזיתי ברבים אשר ניסו להיכנס כמרצים או כמדריכי מרצים וכשלו. רובם נכשלו בדיוק מהסיבות שמניתי כאן.
לקח לכולנו. הן באשר להצלחה בעסקים, והן באשר להצלחה במלחמה בקורונה.
|
