עשיתי זאת בדרכי

יש לי נטייה לקנא באנשים שלמדו ועמלו במשך שנים והגיעו למקומות גבוהים ורחוקים.
ניסיתי ללכת באותן דרכים, התחלתי ללמוד בקולג', אך ללא הצלחה.
הרגשתי כמו כשלון פעם אחר פעם. חזרתי על אותן טעויות כי לא קיבלתי את זה שאולי ישנם אנשים שלא מתאימים ללמוד באוניברסיטה או קולג'.
זה נראה כל כך קל בסרטים.
חשבתי שמשהו לא בסדר איתי.
חשבתי שלא אצליח בחיים אם אפילו לא הצלחתי ללמוד באוניברסיטה.
עשיתי בחירה והתחלתי ללמוד לימוד תעודה בתחום עיצוב גרפי.
גם שם נתקלתי בקשיים, אבל לאט לאט ועם התשוקה שפיתחתי בתחום, הבנתי שזה הכיוון שיותר מתאים לקצב שלי.
לא ויתרתי ואפילו ביקשתי עזרה שגרמה לי להבין שטמון בי כשרון ועם ההכוונה הנכונה שקיבלתי, גיליתי על עצמי דברים חדשים, פרצתי גבולות, יצאתי מאזור הנוחות, פגשתי אנשים שגם עזרו לי להתקדם.
מדי פעם אני עוצרת וחושבת על הדרך שעברתי, על החיים שחייתי, על החוויות שצברתי ואני מבינה שאף אחד אחר לא עבר את מה שאני עברתי, שהלך באותו מסלול בחיים, שראה מה שאני ראיתי.
החוויות שלי לא יותר גרועות או יותר טובות משל אחרים. הן פשוט שונות.
אני לא מתחרטת על כלום, כמעט. כן, היו דברים שהייתי עושה קצת שונה, אבל בסופו של יום, עשיתי זאת בדרכי.