מיכל בר פרו מספרת על סדרת ספרי הפנטזיה שכתבה "ארץ יצורי הכלאיים", שהפכה להיות אקטואלית יותר מתמיד ומספקת אסקפיזם מוחלט. היא מסגירה גם את מקורות ההשראה המפתיעים שלה
מאת: זהר נוי
ספרי מדע בדיוני ופנטזיה הם מצרך מבוקש בשנים האחרונות ועוד יותר על רקע המלחמה האחרונה שגרמה לאזרחים רבים לברוח ממהדורות החדשות אל מדף הספרים ולחפש קצת אסקפיזם בתוך כל ההמולה. המעניין הוא שחלק מהספרים האלה נכתבים בתוך כדי המלחמה ממש, כמו "ארץ יצורי הכלאיים", ספר כפול עתיר דמיון והרפתקאות שכתבה בכישרון רב מיכל בר פרו (50). אם אתם אוהבים ספרי פנטזיה ואם אתם מחפשים ספר מיוחד לילדיכם שכתיבתו משובחת – "ארץ יצורי הכלאיים" הוא הספר הבא שלכם.
מיכל היא סופרת פורייה מאוד. לפני שהוציאה את ספר הפנטזיה "ארץ יצורי הכלאיים" חיברה כמה ספרים שראו אור והצליחו מאוד בקרב ילדים, נוער וגם מבוגרים שמחפשים ספרים מלאי דמיון, יצירתיות ועלילה מהנה.
מיכל עובדת כשמאית מקרקעין, דבר שתורם גם הוא לכישוריה הספרותיים. "מתוקף עבודתי אני משוטטת ברחבי הארץ היפה שלנו", היא מספרת. "אני מרבה לצלם בכל הזדמנות ופוגשת כל מיני טיפוסים. כמות הסיפורים שאני נתקלת בהם לפעמים בעל כורחי, היא עצומה. לפעמים אני כותבת את חלקם או מספרת במפגשים שונים. תמיד בסוף המפגשים האלה ניגשים אליי אנשים ואומרים בתדהמה שהם לא חשבו ששמאות זה מקצוע כל כך מעניין ושואלים איך אני נתקלת תמיד במקרים כאלה".
"כתיבתו של הספר החלה במבצע 'צוק איתן' כשהייתי עם ילדיי הקטנים בממ"ד", מספרת מיכל בר פרו. "באותה תקופה התחיל סיפור מופלא בהמשכים אל תוך ארץ יצורי הכלאיים שהסיח את דעתם של ילדיי ולו לכמה דקות. בכל פעם שצליליה העולים והיורדים של הסירנה בישרו על מטח טילים שנשלחו לעבר ישראל אני סיפרתי להם על ארץ יצורי הכלאיים וזה הסיח את דעתם מכל המולת המלחמה".
גם הדפסתו של הספר בעיצומה של מלחמת "חרבות הברזל", הזכירה לה שאפשר אולי לעוף בדמיון למחוזות רחוקים, אבל בגוף אנחנו עדיין נמצאים בתוך השכונה המדממת של המזרח התיכון, בה צלילי הסירנה הם פסקול חיינו ואפילו הממ"ד אינו מקום בטוח כשהיה.
עלילת הספר מתאימה למציאות, אבל הופכת אותה בדרך מקורית למסע מרתק בעל תובנות מופלאות. הסיפור מתחלק לשני ספרים: הספר הראשון "ארץ יצורי הכלאיים/בן היער" והספר השני "ארץ יצורי הכלאיים/הנסיכה מאי–שם ושומר האש" (הוצאת ספרי ניב).
הספרים מתארים את סיפורם של איו ויולי, אח ואחות שמתגוררים בראשון לציון. איו הוא נער מתבגר שסובל מדימוי עצמי נמוך ומרוב קנאה שונא את אחותו הקטנה שלדעתו נהנית מאור הזרקורים ללא סיבה מוצדקת. לעומתו יולי המתוקה מתלהבת ומקבלת בשמחה כל יצור חי, זר ומוזר ככל שיהיה. היא מאמצת את פופין, ארנב גדול ושמן שנשרך אחריה לכל מקום ולא הייתה מתנגדת לאמץ נחש קטן ומתפתל אם היו מרשים לה.
בחלק הראשון "בן היער" צליליה הצורמים של הסירנה בליל קיץ אחד משנים בבת אחת את חייהם של איו ויולי כץ. התקפות טילים בלתי פוסקות על עירם מאלצות אותם להתארח אצל דודים "מטורללים" הרחק מטווח הטילים מעזה. כשדודם מוסר להם בשורה קשה איו מבין שהוא חייב לשמור על יולי למרות שהוא לא סובל אותה ואפילו על הארנב השמן שלה, אך הוא לא עומד במשימה. בעצם הוא עושה הכול חוץ מלשמור על אחותו הקטנה למרות שהבטיח לאביו לפני שיצא למלחמה "לשמור על יולי".
כשהוא מבין זאת – זה כבר מאוחר מדי. יולי נעלמת ואיו נאלץ לצאת למסע קשה ומלא הרפתקאות וסכנות כדי למצוא את אחותו הקטנה ולהחזירה הביתה, אך זה לא יהיה כל כך קל. הוא מגלה להפתעתו שיולי היא "הנסיכה מאי–שם" ועד מהרה נקשר גורלו של איו בן האנוש לבלי הפרד בגורל "יער יצורי הכלאיים" וארץ אזיליורה. הוא מוצא את עצמו מעורב במלחמה אבודה שאינה שלו שעשויה לסכן את חייו ולשבור את ליבו.
איו נסחף לתוך סיפור הרפתקאות פראי עם יצורי היער ואויביהם ובעקבותיו נקרע בין נאמנות וחובה לפחדים ולייאוש ובין חבריו והיער לבין רצון לחזור הביתה עם יולי או בלעדיה.
בחלק השני "הנסיכה מאי–שם ושומר האש" מיכל בר פרו ממשיכה לספר את סיפור המסע של איו ויולי. הסיפור הסוחף נע בין יער יצורי הכלאיים וארץ אזיליורה. יולי נחטפה וכעת עליה להחזיק מעמד בשבי. היא אינה זוכרת מי היא, אך אינה מאבדת תקוה. היא פוגשת בחבר ותיק ומוצאת עזרה מכיוון לא צפוי.
איו מגיע לאזיליורה, אך מאבד את התקווה. האם ימצא את הכוח להציל את שניהם ואת היער ממזימותיה האפלות של הגבירה המאפירה אוקטיווליה, שליטת אזיליורה, יקירת צללי אורתלום? האם אי פעם יצליחו לחזור לביתם?
רוב האנשים נכנסים לפאניקה כשהם שומעים אזעקה, ואילו את קיבלת ממנה השראה ליצירה ספרותית.
"כן, נשמע הזוי, נכון? למען האמת אם מישהו היה מספר לי שארקום ספר פנטזיה בממ"ד כשברקע צלילי סירנה וילדיי הקטנים יושבים לידי מפוחדים ומבולבלים הייתי אומרת לו שדעתו נטרפה עליו. למי יש ראש לדברים כאלה בזמנים כל כך טרופים? אפשר להגיד שלמוזה יש דרכים פתלתלות, אבל במקרה שלי זאת לא רק מוזה, אלא גם דוגמה אישית שקיבלתי מאימי. תמיד היה לה פתרון קסם לימים קשים בהם נדרשה התמודדות עם מציאות נושכת. היא פתחה בפנינו את השער הקסום לעולם הדמיון ורקמה בשבילנו סיפורים מופלאים שבסופם מצאנו פתרונות יצירתיים למצבים בלתי אפשריים, נחמות וחוזקות. בזכות הדמיון הפלגתי בכל כך הרבה ימים, נהרות ואגמים ושוטטתי ביערות עד עם יצורים שהעין לא ראתה כמותם וציפורים שהאוזן לא שמעה את שירתם. פגשתי כל כך הרבה נסיכות אמיצות ונסיכים על סוס לבן ושחור, דרקונים בלי סוף, פיות, מכשפות, גמדים, טרולים ועוד אינסוף יצורים. מה שהכי מפתיע זה שכולם דיברו עברית וכולם הבינו את כולם – כך התחיל בעצם הסיפור המופלא על ארץ יצורי הכלאיים".
לדברי מיכל, ילדיה היו שותפים מלאים לכל אורך כתיבת הספר. "הם היו שם בהתלבטויות, בשאלות, בכישלונות ובניצחונות", היא אומרת ומסבירה. "שאלותיהם הנבונות ותגובתם למצבים מתוך עולמם העשיר העניקו לי השראה רבה. אפשר לומר שצעדנו במסע הזה יחדיו בדיוק כמו איו, הדבורדוב, הזיקיתול, הפנתפר והקופשוף – גיבורי הספר שלי".
מבחינתה של מיכל זה היה טבעי שבנותיה אושר ושיראל יתרמו לספר מכישרונן. "אושר האמיצה שהיא אומנית קוספליי רבת עשייה וציירת מוכשרת מאוד, ציירה את שתי הכריכות מתוך עולמה העשיר בדמיון ובצבע", היא משתפת. "שיראל המתוקה שהיא אומנית בפני עצמה בעלת יכולת קסומה להפיח נשמה בכל דומם, איירה את הספרים באיוריה הילדותיים הנפלאים בעיניי. דרך אגב, הציור על עטיפת הספר הראשון מבוסס על צילום שצילמתי את שיראל כשעקבה אחר סנאי בין צללי היער השחור. היא פסעה בין שבילי היער כשאני אחריה צופה בפה פעור כיצד הסנאי מקפץ סביבה בשמחה כשהשליכה על הרצפה לרגליה בוטנים ופירות והייתה מוקסמת ממשפחת הסנאי שהתרוצצה סביבה ללא חשש".
למי מיועד הספר שכתבת?
"הספר שלי מיועד לילדים בני 11 ומעלה שאוהבים ספרי פנטזיה, אבל כשאני חושבת על זה גם אנשים מבוגרים שאוהבים עלילות בעלות דמיון פרוע, הומור ומתח יכולים ליהנות מאוד מהספר".
את נחשבת לסופרת מצליחה מאוד ומקורית. שאלת מיליון הדולר היא מה הלאה? האם היית רוצה שיהפכו את הספרים שלך לסדרת טלוויזיה או סרט?
"זאת באמת שאלה מתבקשת. כמובן שזה מאוד תלוי ברמת ההפקה כי יש פה המון דמיון וזאת בוודאי לא הפקה פשוטה. הפיכת ספר לסרט זאת "מלכודת דבש". אם יש הפקה שתיקח את האתגר ותפיק את הספר ברמה טובה שלא נופלת מהספר עצמו – רק ימים יגידו. בשלב זה הכול פתוח".
צילום: דניאל בסנוב
