כשהרהרתי בנושא הגיליון לחודש ינואר "יום הלא כלום" ניסיתי להיזכר מתי לאחרונה חוויתי יום כזה, ומודה שזה לא קרה לאחרונה. כיום, אני עוסקת במספר משרות בתחומים שונים, בשעות הבוקר אני עובדת כחשבת שכר בעמותת "ענב" ובשעות אחר הצהריים מנהלת קליניקה המשלבת בין אימון אישי וטיפול אלטרנטיבי בה אני מטפלת טיפוליים אישיים, מרצה, מנחה בסדנאות, כותבת מאמרים ומלמדת "חיבור למודעות על" כלים טיפולים באמצעות המחשבה. אם להודות על האמת, הרי שאני לעיתים מוצאת את עצמי מתגעגעת לרגע של הלא כלום. סדר היום המלא בעשייה בהווה שלי הוא לגמרי הבחירה שלי, אף אחד לא באמת מכתיב לאחר כיצד לנהל את העשייה במהלך השגרה. הבחירה נתונה בכל רגע גם אם לעיתים נדמה לנו שבוחרים עבורנו ומנהלים אותנו. חשוב לזכור כי הבחירות תמיד בידינו ולצד זה לא לשכוח שהאחריות על התוצאות של הבחירות תמיד עלינו.
בעבר הייתי הבעלים של חברת ההשמה "עובדה – כוח אדם", באותה תקופה עבדתי בחברה במשרה מלאה בהיקף שעות גדול מאוד שלא הותיר לי פנאי לעסוק בדברים נוספים – ב ח י ר ה – זוכרים? כשסגרנו את החברה בחרתי לעצמי תקופה של הלא כלום, שגרת יומי הייתה די מאווררת והכילה מסגרות שגרמו לי הנאות אישיות. השתתפתי בחוג קרמיקה ויצרתי דברים קסומים, קראתי ספרים, נפגשתי עם חברים ולמדתי את התחום של "חיבור למודעות על". לתקופה קצרה חייתי את הלא כלום וגיליתי שהוא יכול להיות חוויה נפלאה ובתנאי שמרכיבים את המשקפיים הנכונים ומוצאים בכל החופש הזה אנרגיה שממלאת את הגוף והנפש בצרכים האישיים. תקופה כזו בהחלט יכולה לעזור במילוי מצברים אישיים, בחשבון נפש ובתכנון העתיד ובתנאי שנשמרים מביקורות שליליות ושיפוטיות שהורסים ומחבלים בתהליך בעזרת מחשבות כמו 'בזבוז זמן', 'חוסר תועלת' וכדומה. לאחר שבחרתי את היעדים הבאים חזרתי למסלול המרתון שבו אני נמצאת היום. למדתי עכשיו שקיים 'יום הלא כלום', אני מקווה מאוד שאבחר להפסיק מדי פעם את המירוץ ולחוות את 'יום הלא כלום', למשל, לצאת ליער לקרוא ספר ולהאזין למוזיקה, חייבת להודות שמתגעגעת…
חשבתם למה רבים מאתנו מתקשים מאוד לחוות את הלא כלום, לקחת הפסקה מהמרוץ ולהכריז על יום לא כלום? ביום הלא כלום עולה מאוד הסיכוי לפגוש את עצמנו, לשאול את עצמנו שאלות מורכבות. בן אדם חושב בממוצע ביום בין 50-70 אלף מחשבות, כאשר אנחנו בשגרה עמוסה מחשבה רודפת אחרת ואין לנו זמן לעצור ולהעמיק בשאלות מהות. ביום הלא כלום יש לנו שקט, אף פעולה או לחץ זמן לא מזמין מיד את המחשבה הבאה ואז אפשר לעצור, להעמיק, לנסות לחפש תשובות בנושאים שלא פשוטים לנו. פתאום היום שבנינו עליו שיאפשר מנוחה ושלווה יכול להיות יום של אתגר שלפעמיים ההתמודדות איתו מורכבת. ברגע שגילינו את השאלה/דילמה בצורה ברורה קשה כבר להתעלם ממנה, מה שקורה כל עוד לא מצאנו את הזמן לגילוי בשל העומס של השגרה הצפופה.
כשהתחלתי את הלימודים של "חיבור למודעות על" הבנתי כמה כוח יש למילים ולמחשבות. רציתי לשנות את אופן החשיבה שלי מחשיבה שלילית לחשיבה חיובית. בהתחלה האימון היה ממש טכני, מספר פעמיים ביום הייתי עוצרת ושואלת את עצמי האם אני חושבת חיובי או שלילי, פעמיים רבות הייתי מגלה שעדיין המחשבות השליליות נשלפות באוטומט, זו המחשבה הראשונה שקופצת לי. לכולנו מחשבות חיוביות וגם שליליות והשאלה היא איזו מחשבה מקבלת עדיפות. מאחר ורציתי לעבור לאוטומט של מחשבות חיוביות, האימון סייע לי עם הזמן לחשוב הרבה יותר חיובי ואופטימי, וגם כשקופצת לי מחשבה שלילית אני באוטומט מחליפה אותה לחיובית. בזכות תהליך זה יהיה לי קל להתפנות באמת בינואר ליום הלא כלום וליהנות מכל רגע.
ממליצה לכם בחום לשאול את עצמכם האם גם אתם רוצים לחגוג את 'יום הלא כלום'? ובמקרה ולא לענות לעצמכם בכנות מה הסיבה?
