לאור הכותרת של מאמר זה ודאי תשאלו, מה הקשר בין כתיבת סיפור אישי, שיש בו מידה לא מבוטלת של חשיפה, לבין פילנתרופיה. ובכלל איזה קשר ניתן למצוא בין כתיבת סיפורים באשר הם ופרסומם ברבים לבין נדבנות כל שהיא שאנו מייחסים לפילנתרופים.
לכאורה אין קשר ישיר, כיוון שכותבי הסיפורים למיניהם על פי רוב, אם יורשה לי לומר כמי שנמנית עליהם, לא חושבים בזמן הכתיבה וגם לא בזמן פרסום היצירות שלהם על נדבנות לשמה. נראה שהמניעים שלהם שונים לגמרי.
ובכול זאת, האם יש הבדל בין סיפור אישי לבין סיפור בדוי רגיל כלשהו באשר לשאלה שנשאלה כאן בפתיחת המאמר? לכאורה הסיפור האישי – האוטוביוגרפיה, מצד אחד חושף את הכותב "במערומיו" ובמידה מסוימת אף מזמין יותר מציצנות, מצד שני הכותב "מנדב" בהצהרה את סיפור חייו ומוכן לקבל את המציצנות הזו למען טובת הכלל, כדי שילמדו מניסיון חייו. מעיין נדבנות מוצהרת. האמנם זה כך?!
לעניות דעתי, אין הבדל בין יוצרים שכותבים סיפור אישי – אוטוביוגרפיה, לבין כלל הסופרים למיניהם באשר למניעיהם (דיון רחב יותר בדבר אוטוביוגרפיה לעומת ספרות בדויה באשר היא, ראו מאמר אחר שלי במסגרת המגזין "מדור לדור" שנקרא: "ווידויי אמת ביצירה הספרותית"). אצל כולם הכתיבה נעשית מתוך צורך פנימי ותחושת ייעוד. הפרסום של הסיפורים בא, על פי רוב, מתוך הצורך בהכרה ואולי הצורך להשתייך למעמד חברתי ותרבותי שמוסיף כבוד מסוים למי שנמנה עליו. לצד זה יש גם את הרצון לתגמול כספי כלשהו, אולי אפילו לפרנסה, (גם אם התגמול הזה לא מספיק, כמו במרבית המקרים במדינה שלנו). מניעים שאפשר לקרוא להם מניעים אישיים ואגואיסטיים. הרבה פעמים אנו נוטים לייחס לסופרים, לכותבי סיפורים ולמשוררים מידה לא מבוטלת של אגוצנטריות כיוון שהם נתפסים בעינינו כאנשים הממוקדים בעצמם – תכונה שלא אופיינית לפילנתרופים.
יחד עם זאת, אם נתבונן לעומק, נוכל לראות שיש לא מעט נדבנות מצד הסופרים, כותבי הסיפורים והמשוררים למיניהם. אמנם זו אינה נדבנות במובן הפילנתרופי על פי הפירוש הרגיל של מושג זה, אלא במובן הרחב של נתינה שאינה תלויה בדבר.
באמצעות היצירות של הכותבים השונים, קהל הקוראים נחשף לעולמות שונים שמהווים אולי סוג של אסקפיזם מסוים (בריחה מהמציאות), אך דרך העולמות האלה הקוראים לומדים הרבה על מהות האדם באשר הוא וכמובן גם על עצמם. זוהי העשרה תרבותית רחבה שתורמת לפיתוח התודעה האנושית בעבור פרוטות. אפשר לומר שכמעט כולנו גדלנו על הרבה יצירות משמעותיות שנכתבו לפני הרבה שנים ולאורך הרבה שנים, יצירות שתרמו לפיתוח התודעה שלנו ולמי שאנחנו היום מבחינה תרבותית.
ולכול זה אני קוראת נתינה לשמה, נתינה שאינה תלויה בדבר, ללא כל קשר למניעים האישיים של הכותב שהביאו אותו לכתוב ולפרסם את יצירתו. בראייה שלי, הנתינה הזו קשורה אך ורק לייעוד של הכותב ולמימוש של הייעוד זה.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית, ליווי ספרותי פרטני
טל' 052-3836231
