מושג שאנחנו נוטים לייחס לקריירה, לפרויקטים, למשימות.
אבל האמת היא שהמעגלים החשובים ביותר שדורשים סגירה – הם דווקא במערכות היחסים שלנו עם אנשים.
כולנו נושאים איתנו קשרים מהעבר: חברויות שהתפוגגו בלי הסבר, אהבות שנגמרו בלי פרידה אמיתית, שיתופי פעולה שהסתיימו בתחושת החמצה, או מערכות יחסים שנשאר בהן משפט אחד שלא נאמר. לפעמים אנחנו מספרים לעצמנו שהמשכנו הלאה, אבל הגוף והלב זוכרים. המעגל נשאר פתוח.
סגירת מעגלים אינה בהכרח חזרה לקשר, סליחה הדדית או שיחה ארוכה אל תוך הלילה. לעיתים זו בחירה פנימית: להבין מה היה חלקנו, מה למדנו, ומה אנחנו בוחרים לא לקחת איתנו הלאה. היא דורשת אומץ, כי היא מחייבת אותנו להסתכל בכנות על רגשות לא פתורים – אכזבה, כעס, אשמה או געגוע.
למרות שלא כל מערכת יחסים נועדה להימשך לנצח, אבל כל מערכת יחסים נועדה ללמד אותנו משהו. כשאנחנו מסכימים לעצור לרגע, להקשיב למה שהקשר הזה ביקש לומר לנו – אנחנו מפנים מקום למערכות יחסים בריאות, מדויקות ונכונות יותר בהמשך הדרך.
קרל יונג אמר:
״מה שאיננו מוכנים להתמודד איתו בתוכנו – ימשיך לנהל את חיינו מאחורי הקלעים״.
הרבה פעמים אנחנו מחכים שהצד השני יסגור את המעגל: שיתנצל, שיבין, שיגיד את המילים הנכונות. אבל סגירת מעגלים אמיתית מתחילה בנו. בהסכמה שלנו לבחור בשלום פנימי על פני התעקשות על מציאת הצודק והטועה.
אז אולי הגיע הזמן לשים את המחלוקת בצד ולסגור מעגל.
