משנאה לאהבה

מה זאת אהבה? שואלים הרבה אנשים.
1. באהבה הורית האהבה היא בלתי מותנית.
2. אהבה משפחתית זאת אותה תחושת שייכות טבעית
בקרבת דם.
3. אהבה חברית מתקיימת בין חברים תוך כדי שיתוף
ושייכות
4. אהבה רומנטית היא כמובן בין בני זוג הכוללת קרבה
נפשית ומשיכה פיזית.
והאהבה האהובה עליי ביותר היא אהבה עצמית. ולמה?
בגלל שברגע שאתה אוהב את עצמך אתה משדר אנרגיות חיוביות לסביבה ואנשים רוצים בקרבתך.
למדנו לשנוא את עצמנו כי חשבנו שאם נהיה רזים נאהב את עצמנו, ואם תהיה לי זוגיות, ואם נעשה כך או כך נאהב את עצמנו יותר.
אבל בפועל, זה כמעט לא קורה.
אז איך מתקנים את מה שנטמע בתוכנו? לא כולנו גדלנו בבית אוהב ותומך. ורובנו בנינו חומות גבוהות סביבנו כדי לא להיפגע.
בשביל אהבה עצמית צריך תמיכה. צריך גב חזק מאלה שאוהבים אותך באמת. ללא שום התניה.
ולאט לאט החומות נשברות ויוצאים פרחים מהסדקים ופתאום יש אור.
אהבה עצמית, אינה אנוכיות. ההפך הוא הנכון. אנוכיות פירושה לדאוג לאינטרסים שלך על חשבון אחרים, מתוך מחשבה שאין מספיק לכולם, בעוד שאהבה עצמית, היא תנאי מקדים שמאפשר לך לאהוב את כל השאר.
כשיש לנו כעס כלפי עצמנו אנו חשים שלא מגיע לנו להנות, מגיע לנו עונש וככה אנחנו הופכים לאויבים הכי גדולים של עצמנו.
השלב הראשון בדרך לאהבה עצמית, הוא קודם כל להפסיק להתאמץ לאהוב את עצמינו.
אף אחד לא יכול להעניק לנו אותה בשלמות מלבד עצמינו.
שימו לב איך אתם מדברים על עצמכם מול אנשים אחרים.
תהיו נחמדים לעצמכם.
ותקיפו את עצמכם באנשים חיוביים. זה בסדר גמור לשחרר חברים מהעבר שהיה להם נוח שאתם "מסכנים".
אני שיחררתי 3 כאלה וממש הוקל לי.
והמסכות והתחפושות שלבשנו בשביל להסתיר מי אנחנו באמת. כדי שלסביבה יהיה נוח לקבל אותנו באותו שכפול כמו אנשים אחרים.
הרבה שנים לבשתי מסכות. הייתי טובה בשביל כולם אבל לא בשביל עצמי. בדרך כלל המסכה היתה עצובה.
ולבשתי בגדים שלא אהבתי. למה? בגלל הסביבה. כדי להתאים את עצמי למשבצת הנכונה.
די לא רוצה יותר! אני מי שאני ואתם תתרגלו.
אני אישה צבעונית, אני מתלבשת כמו שאני ורק אני אוהבת ועושה מה שטוב לי לפני כולם.
כי ברגע שלי טוב ואני לא צריכה את המסכות והתחפושות זה משתקף החוצה. ואז לסביבה שלי טוב.