האם הרגשתם פעם שאתם שחקנים בסרט החיים שלכם?
החיים הם סרט ארוך ומורכב אנו חווים במהלכם עליות וירידות. בתקופה האחרונה החיים הפכו להיות בלתי צפויים, ומשתנים מרגע אחד למישנהו.
אנו הולכים לישון בלילה ואין לנו מושג לאלו חדשות נתעורר בבוקר ומסתבר לנו כי המציאות עולה על כל דמיון.
המצב המבלבל הזה פוגע בשגרת החיים שלנו ומעלה חששות לגבי החלטות שבעבר לקחנו בקלות, האם לתכנן טיולים? אירועים גדולים כמו כנסים או מסיבות, חופשות הכוללות טיסות לחו"ל. התחושה היא שאין לנו מושג מה יקרה ואיבדנו שליטה על החיים.
השאלה הנשאלת היא כיצד מנהלים את החיים במצב הזה? האם אנחנו יכולים לחבור לבמאי של הסרט ולהשפיע על מה שקורה לנו כשחקנים על במת החיים המלאה בהפתעות?
בטוחה שנתקלתם באמירה "הכל כתוב והרשות נתונה", אני מעדיפה להתחבר דרך המיידעים שלמדתי, למה הכוונה? כאשר נשמה בוחרת לרדת לגוף הפיזי היא מתכננת לפרטי פרטים מה היא תחווה בחוויה הגשמית שלה, מה יהיו השעורים שלה, מי יהיו המדריכים הרוחניים שלה, מי יהיו ההורים, האחים והאחיות (אנו קוראים לזה צביר) וגם מול מי יהיו השעורים היותר משמעותיים או מכוננים.
אם נסכים לקבל את העובדה שהכול הוחלט מראש והוא ה'כתוב', נבין שמאחר והכול כתוב הרי שהרשות נתונה (בחירה). משום שהדברים כתובים אנו יכולים להתהלך בחוויות חיינו כשחקנים המבצעים את התסריט שנכתב.
ברור לי שלאחר פיסקה זו הרבה אנשים מרימים גבה ואומרים מה היא רוצה. לפני שנים גם אני חשבתי ככה כשנפתח בפני עולם הרוח והסביר לי את החיים מכיוון ראיה שונה לחלוטין, השתכנעתי והתחברתי, על אף שאין הוכחות לאמירות אלה כמו בעולם המדע. כשהרוחניות הפכה להיות ברורה הבנתי שאני לא זקוקה להוכחות של מדע בתחום זה, וככה אני חיה כבר הרבה שנים. מי שהנושא נשמע לו מעניין ויש לו שאלות מוזמן תמיד ליצור קשר ולשאול ומי שלא כבודו נשאר במקומו, בעיניי מה שחשוב הוא שכל אחד בוחר את מה שנכון לו.
נחזור לסרט ולמשחק כשחקנים בסרט – אם אני שחקן בסרט שיש לו תסריט מוכן מראש, אני יכול לעיתים להתבונן על החיים כמי שנמצא מחוץ למשחק, אני לא חייב להיות מעורב רגשית בתוך הסיפור ולבחון אותו באופן שכלתני וזה יעזור לי בהתמודדות איתו. כשאנחנו פועלים באופן שכלתני ולא רגשי קל לנו יותר בניתוח וניהול סיטואציות.
דוגמא שחוויתי לפני מספר חודשים שממחישים את העניין: בזמן נהיגה כשהייתי במצב רוח טוב, נכנס בי לפתע רכב שפגע ברכב שלי לכל אורכו. לשמחתי הייתי בג'יפ גדול ויציב ולא נפגעתי. הרכב הפוגע ניסה לברוח. בעבר במצב כזה הייתי נכנסת ללחץ והיה לי ממש מורכב להגיב. מה שקרה בפועל (כשפעלתי באופן שכלתני ולא רגשי) זהשהשתלטתי על הסיטואציה, ביקשתי מחברתי שישבה לצידי לצלם את מספר הרכב, הגברתי מהירות, עקפתי את הרכב הפוגע וסימנתי לו לעצור בצד. מצאתי ברכב הפוגע אישה בוכייה שחשה לא בטוב וסיפרה שנרדמה על ההגה.
מקווה שבדוגמא הבנתם את ההבדל בין להיות חלק מהחוויה ולתת לרגשות לנהל אותנו בלי שליטה לבין להיות שחקן ולתפעל את החוויה ממקום שקול.
