לפני חצי שנה ארזתי את החיים שלי במזוודות ועברתי לאנגליה יחד עם בן זוגי, בתי, 5 חתולים וכלבה.
המעבר לא היה פשוט, בלשון המעטה.
אומנם לא היינו פה לפני, אבל כמה דקות לפני שהרכב החנה מול הבית החדש שלנו, בן זוגי פונה אלי ואומר לי שהוא מרגיש שהוא מגיע הביתה. מה שמצחיק זה שהרגשתי בדיוק כמוהו.
הגענו לבית נטול רהיטים. היה לנו רק מזרן לישון עליו. אפילו שולחן אוכל לא היה לנו.
ההתחלה הייתה מאוד קשה.
היינו רחוקים מכל מה שאנחנו מכירים: מהמשפחה שלנו, חברים שלנו, מהחיים שלנו.
ועכשיו גם הייתי צריכה לבנות את עצמי ואת העסק שלי מאפס.
לא ידעתי מאיפה להתחיל וזה מאוד תסכל אותי.
מאוד פחדתי מהלא נודע.
כפי שאבא שלי תמיד אומר, אפשר לשם אותי בכל מקום בעולם ואני אלמד להסתדר.
והוא צדק.
לקחתי נשימה עמוקה, לקחתי את הכלים שהמאמנת המדהימה שלי העניקה לי והתחלתי לעבוד.
אני לא הראשונה ובטח שלא האחרונה שעברה למדינה זרה.
זו הייתה ההזדמנות שלי להתחיל בדף חלק. התחלה חדשה, הזדמנויות חדשות, חיים חדשים.
עברתי דברים יותר מפחידים בחיי. זה קטן עלי.
כל הצלחה, אפילו הכי קטנה, הביאה עוד ועוד הצלחות.
אני מאמינה שיש לי (ולנו) פה הזדמנות להוכיח לעצמינו שעם עבודה קשה, הכל אפשרי.
ולא לשכוח שגם מסע של 1,000 קילומטרים מתחיל בצעד אחד.
