יזהר דוד, מחבר רב המכר "פצצה מתקתקת" הוציא לאור את ספרו השני "מסוכלים" (הוצאת כנרת זמורה), בו הוא מגולל את השתלשלות אחד המבצעים הדרמטיים ביותר לו היה שותף ב-24 שנותיו בשב"כ. מבצע שנועד למנוע מפעיל טרור פסיכופט להוציא גל של מחבלים מתאבדים לישראל. המחבר מספר את סיפור העלילה בשלושה קולות, דבר שהוא תקדים.
מאת: זהר נוי
הרומן "מסוכלים" הוא הישג ענק בעבורי – עשיתי המון דברים בחיים, סיכלתי עשרות פיגועים עם עמיתים נפלאים בשב"כ, הקמתי כמה ארגונים כולל מכינה מעורבת ראשונה, אני ההלום היחיד עם אות מופת שיקומי, ארבעה תארים ועוד, אבל להוציא לאור שני ספרים שהצליחו מאוד בהוצאת כנרת זמורה הוא עוד הישג חשוב עבורי כי זה כמעט בלתי אפשרי למי שמקצועו אינו סופר. לאחר פרסום ספרי הראשון "פצצה מתקתקת" שהפך לרב מכר שתורגם לשפות שונות חששתי שאהיה מי שהוציא במקרה ספר אחד מוצלח. לאחר הצלחת "מסוכלים" נראה לי שהוכחתי בעיקר לעצמי שהצלחת "פצצה מתקתקת" לא היה במקרה, וכי אני אכן יודע לכתוב ספרים טובים ואני כבר משתוקק להוציא לאור ספר נוסף". כך משיב יזהר דוד על הצלחת סיפרו השני.
ליזהר דוד, אב לשלושה ילדים, יש בהחלט במה להתגאות. ספרו הראשון בטרילוגיה "פצצה מתקתקת", לא רק היה רב מכר סוחף, הוא שימש השראה לכתיבת העונה השנייה של הסדרה "פאודה", הוביל לשינויים בשב"כ (בעיקר ביחס להלומי קרב) והפך אותו לאחד המרצים הכי מבוקשים בארץ – את הרצאתו "פצצה מתקתקת- פאודה כסיפור אמיתי" שמעו עד כה כ- 2500 ארגונים שונים.
ספרו השני "מסוכלים – להציל חיים של אחרים, לאבד את עצמך" שרבבות קוראים כבר קראו אותו, זכה לביקורות מעולות והוא מועמד לפרס "יצחק שדה". הספר מבוסס על סיפור אמיתי ודרמטי שהתרחש כשיזהר היה מנהל שטח ומבצעים בשב"כ. "זה היה אחד הסיכולים הכי משמעותיים והכי נועזים שאירע באינתיפאדה השנייה – סיכול כוונת חוליית טרור לשטוף את ישראל בצונאמי של מחבלים מתאבדים", הוא מתאר את נושא הספר.
בספר מתוארים שני מבצעים מרתקים ודרמטיים של סיכול פיגועי התאבדות
את העלילה שהתרחשה במשך שנה אחת דרמטית מספרות שלוש דמויות, כל אחת מנקודת מבטה – אלון, רכז השב"כ שהוא למעשה יזהר. באותה תקופה הוא היה רכז שטח שנתן מכת מחץ לפעילי הטרור בטול כרם ורובם ירדו למחתרת. ברגע אחד מעמדו הבלתי מעורער ספג מכה קשה כששני מסעדנים מתל אביב נכנסו לטול כרם לאכול חומוס. חמישה פעילי טרור חטפו ורצחו אותם כשהם קוראים "שמע ישראל". יזהר מגיע לזירה כמה דקות לאחר הרצח – "כשעמדתי מעל גופותיהם וכאבתי את מותם הרגשתי גם השפלה שרצח כזה התרחש בטריטוריה שלי ולקחתי את זה לגמרי באופן אישי", מספר יזהר ומוסיף כי "הדבר שהכי בעבע בי באותו רגע היה הרצון לנקמה".
אילו תגובות קיבלת?
"כבר בחודשים הראשונים מאז יצא הספר לאור קראו אותו רבבות קוראים שחלקם שיתפו אותי בדרכים שונות בחוויית הקריאה שלהם. אני מוצף בים של ביקורות מפרגנות שכל אחת מהן מרגשת אותי מחדש. אני גם מקבל מהמון אנשים התייחסות מאוד מפרגנת לצורת הכתיבה שלי. בצניעות אספר שיש כאלה שמשווים אותי לסופרים הכי טובים בארץ, וזה כמובן מחמיא לי מאוד, אבל אני ממש לא מסכים איתם כי יש לי את הסגנון כתיבה הייחודי שלי אותו אני מדייק מספר לספר. כמה קוראים כתבו לי שחובה להכניס את הספר כספר חובה לתוכנית הלימודים במערכת החינוך – אם זה יקרה יהיה זה מבחינתי הישג ענק. אני כבר רואה שהספר העלה למודעות את מה שרציתי. בהרצאות שלי וברשתות החברתיות מתפתח שיח על בנות/בני זוג של אנשי שב"כ. מכל מבול התגובות שקיבלתי ומהביקורות המפרגנות יש לי את הביקורת הפנימית שלי שהיא הכי חשובה לי. את 'מסוכלים' אני אוהב הרבה יותר מאשר את 'פצצה מתקתקת'. עם כל הצניעות אני חושב שזה ספר שנכתב בסגנון מיוחד וייחודי לי – הוא גם מותח מאוד וגם מרגש ובו אני בעיקר מספר את סיפור האנשים שלא קיבלו במה עד כה. אני גאה בו מאוד".
הבנתי שגם ההרצאה שלך על הספר יוצאת דופן.
"נכון, בהרצאות הרבות שאני מעביר בכל רחבי הארץ אני מציג את סיפור העלילה על ידי שלושת הדמויות. בהרצאה מצטרפים אליי נטע ומאלכ בקטעי אנימציה מקסימים ומספרים בקולם את הסיפור שלהם. העברתי עשרות רבות של הרצאות ובכל הרצאה אנשים נדהמים מעומק החשיפה – אני מבין אותם, הספר באמת נותן הצצה הכי עמוקה והכי אינטימית לפעילות הסיכול של השב"כ, כשהכול באישור – על ספר כזה עוברות כמאה זוגות עיניים שבוחנות אותו טרם פרסומו: של השב"כ, של הצנזורה הממלכתית, של משרד החוץ, של המל"ל, של המשרד לביטחון פנים ושל גורמים נוספים. אין אות בספר שפורסמה ללא אישור".
איזה פרק אתה הכי אוהב בספר?
"לטעמי הפרק האחרון. 20 שנים לאחר שסיפור העלילה מסתיים חזרתי לדמויות המרכזיות בספר – מאלכ (המרגל) ונטע (האישה) – כדי שיתארו את האירועים, כיצד הם רואים כיום את מה שתואר בספר. התשובות שלהם מפתיעות מאוד. בנוסף לכך הם מתארים את חייהם היום ובחלק הזה יש הפתעות מדהימות אותן נשאיר לקוראים לחשוף בעצמם".
באותו פרק מתאר יזהר שלוש תמונות בחייו שהתרחשו בשנת 2022 בה כתב את הספר. "אני מתאר את הטקס בו קיבלתי אות מופת שיקומי ובכך הפכתי להיות ההלום קרב הראשון בישראל והיחיד לצערי עם אות המופת. בשנייה אני מתאר את יציאתי עם אנשים נוספים למסע איתור הלומי קרב כמוני כשאנו מובילים להכרה בהם".
מי קהל היעד של הספר שלך?
"הספר מתאים ונקרא על ידי קהלים רבים, לא רק אוהבי מותחנים וספרות שקשורה לביטחון, אלא לכל אדם שאוהב ספרים שעוסקים בסיפורים אמיתיים ואנושיים בהם יש דמויות שמספרות בצורה כנה ופתוחה על נבכי נשמתן. מלבד סיפור הביטחון המרתק בספר יש בו גם אנשים שמספרים על האהבות שלהם, החלומות והתשוקות. אני לא מופתע שחלקו הגדול של הקהל שרכש את "מסוכלים" הוא נשים שאהבו את הספר ובעיקר הזדהו עם דמותה של "נטע".
מה הלאה? יהיה ספר נוסף?
"אני בהחלט מתכנן ומקווה. ספרי הבא יסיים את הטרילוגיה. הוא יתאר את הסיפור האמיתי שהוביל לפיגוע הקשה במלון פארק כשהמספרים יהיו אני כמי שהיה אחראי על סיכול הפיגוע ומחבל מהחוליה שביצעה את הפיגוע. פה עוד טרם כתיבת המילה הראשונה יש לי בעיה ערכית קשה – כיצד להביא את קולו האמיתי בלי לתת לדמותו לגיטימציה או לגרום לקוראים להבין אותו או חלילה להזדהות כי לא משנה מה הסיפור שלו, מה היה בילדותו ובחייו, בסופו של דבר הוא רוצח נתעב".
ומה לגבי הפעילות החברתית שלך? בטח גם בה יש חלום שטרם הגשמת.
"הקמתי מספר מיזמים חברתיים, הייתי יו"ר תנועת המורים. יסדתי כמה עמותות ביניהן 'המדרשה למנהיגות ישראלית משותפת' שהקמתי יחד עם חברי אל"מ (במייל) רז קרני והיא המכינה היחידה בארץ בה חיים יחד נוער מוסלמי, נוצרי, צ'רקסי, דרוזי ויהודי. עם שותפיי יוסי בן עזרא ועו"ד שלומי ציפורי הקמתי את 'שותפות מגן ישראלית' – הארגון הכי גדול והמשמעותי בעולמם של הלומי הקרב בישראל. מה יהיה החלום הבא? יש לי המון חלומות שעדיין לא הגשמתי. אני מניח שאמשיך ליצור מיזמיים חדשים ואולי אנהל מסגרת חינוכית גדולה. אשפיע ואשנה דרך עשייה חברתית-חינוכית כי זהו המקום שהכי נוח לי לפעול בו".
