אני לא סתם שואלת, בדרך כלל אנחנו רואים חשיבות גדולה בעשייה למען העבודה, המשפחה
והילדים ולעומת זאת, הזמן שאנחנו משקיעים בעצמנו הוא לרוב מועט ולפעמים אפילו אפסי.
הכוונה שלנו טובה, אנחנו שמים את הרצונות והצרכים שלנו בצד לטובת נתינה לסביבה,
שהיא באמת ערך חשוב, אך לפעמים יכולה לצאת מאיזון.
מכירים את האנשים שמרגישים הכי בנוח בנתינה ומתנגדים לקבל בחזרה?
או אנשים שמאוד אוהבים לקבל ו"מתקמצנים" כשזה נוגע לנתינה?
כשמטופל חדש מגיע אליי לקליניקה ואני מזהה שיש חוסר איזון בין הנתינה לקבלה,
אני קודם כל מתחילה תהליך של עבודה על אהבה עצמית.
כשעובדים על חיבור לגוף, הצבת גבולות, הפרדה בינך לבין הסביבה, ביטוי רגשות
וחיבור לילד הפנימי חווים ריפוי עצום ומשמעותי בחיים.
אחד התרגילים שמניסיוני מאזנים בין נתינה וקבלה הוא דייט עם עצמך.
פעם בשבוע, להקדיש זמן של כיף לעצמך, מבלי פלאפונים או אנשים למשך שעה.
בדייט תתנסו בתחביבים חדשים, תרגישו בנוח בתוך השקט ותתחברו לעצמכם מחדש.
זהירות זה ממכר
מה עשית למען עצמך בחודש האחרון?
- לחצו לקריאת עוד מאמרים של >> השינוי מתחיל כאן, טל חיון