"אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." אמר השואל לנסיך הקטן בשיחה שהתנהלה ביניהם על ידידות ועל דברים שבלב.
זו, אולי, אחת התובנות החשובות בספר "הנסיך הקטן" מאת: א. דה סנט-אכזופרי. ניתן למצוא תובנה זו כבר בטרגדיות של סופוקלס. הנביא טרזיאס עיוור פיזית, אך הוא רואה את האמת לעומת הגיבורים הרואים פיזית, אך עיוורים לאמת.
השאלה המתבקשת היא, מה זה אומר לראות בלב את מה שסמוי מהעין? ואיך כל זה קשור למילים ולסיפורים?
לא ארחיב כאן את הדיבור על היצירות שהזכרתי (אני עושה זאת בהרצאות ובמאמרים אחרים), אתמקד במילים ובסיפורים.
כבני אדם ניחנו, בין היתר, ביכולת ביטוי מילולית ובעזרת המילים אנו מנסים לתפוס את מה שאנו רואים וחווים ולתת להם את הביטוי המדויק והמובחן ביותר, הן בעל-פה והן בכתב. ככל שהמין האנושי התפתח לאורך השנים, כך התפתח גם הביטוי המילולי והמילים הפכו לאמנות בפני עצמה ולרטוריקה משוכללת על כל גווניה.
יחד עם זאת הפער בין המילה לחוויה בכל המישורים תמיד נשאר. המילה לא מחליפה את "הלב" ואת החוויה עצמה.
ובאשר לסיפורים – הסופר בורא עולם שלם באמצעות המילה, בו הוא מנסה לדייק עד כמה שניתן את החוויות ואת האינטראקציות האנושיות בעולם שלנו. כאשר תוצר הבריאה הזו – הסיפור, הוא מה שנראה בסופו של דבר לעין. למעשה, זהו חיקוי של מלאכת הבריאה המקורית שלא יכול לעמוד בפני עצמו ללא השלמת הפער על ידי הקורא. השלמה זאת נעשית באמצעות הדמיון של הקורא, המילים מפעילות את עולמו החוויתי, וככל שהסופר ינסה לדייק עדין כל קורא ישלים את הפער על-פי ניסיונו החוויתי האישי. מכאן יבואו הפרשנויות השונות ליצירה של הסופר, ומרביתן לגיטימיות, כיוון שהיצירה הספרותית, כמו גם היצירות האמנותיות אחרות, איננה שלמה ללא העולם החוויתי, "הלב" והדמיון של האדם הפוגש את אותה היצירה.
במילים אחרות, העולם החוויתי או "הלב" של האדם הוא זה שמסתתר מאחורי המילים.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
טל' 052-3836231
