מה עוצר אותנו מלהעז ולעשות את הדברים שאנו חולמים עליהם,
באינטואיציה אנו יודעים שזה יוביל אותנו למקום טוב, ועדיין לא עושים.
פעמים רבות נשאלות השאלות, מה נכון? מה הפעולות הנכונות?
הדבר לגיטימי, אני לא ממליץ, לעשות ללא חשיבה.
אני מעוניין להגדיר שלושה עקרונות בסיסיים בחשיבה
- אסטרטגיה – מה היא? יש הרבה הגדרות לכך. ההגדרה ששמעתי לפני כשנתיים מאיש עסקים, הבחירה בין שתיים או יותר אופציות, כולן טובות, לכולן יש יתרונות וחסרונות והן מבטלות אחת את השנייה. (כלומר אי אפשר ללכת גם ימינה וגם שמאלה).
- מה שמונע לבחור באחת מהן, היא ההבנה שאין אנו יודעים מה התוצאה לפני שעשינו. באותה הנשימה אנו עובדים על סבירות והסתברות, קרי ניסיון העבר. בניסיון העבר אנו רבות מונעים מכישלונות העבר, מהכוויות. אנו לא ממוקדים גם במה גרם לנו להצליח בענק.
- כדי להשקיט את הפחד צריך להתקיים:
- ניהול סיכונים – הגדרת קוים אדומים: זמן, תקציב, משאבים, אפילו הבהרת ציפיות עם משפחה ושותפים.
- הדבר השני – סליחה . יש לי חברה יקרה, שמה חדי חזן. עוסקת בתחום הסליחה. וכן צריך לסלוח לעצמינו על כשלונות העבר. נכון זו סיסמא וצריך להתאמן. אך המודעות לכך שכשלונות העבר מנהלים אותנו, זה חצי הדרך.
בשנה הזו, צרו לעצמכם תכנון אמיתי, התכוונות אמיתית למה שאתם רוצים בעסק. תכננו באמת. תרשו לעצמכם להעז ועשות שיחה עם הפחדים. מצאו פתרונות כיצד להתמודד עם העבר וכמובן, הזמן להגיד יש הרבה הצלחות בעבר, רובן אצלי אישית קרו דווקא כשלא חשבתי הרבה והעזתי בענק. שבטחתי בעצמי שאדע לצאת מכל דבר. ברמת התוצאה, תמצאו הרבה דברים טובים בחייכם, ולכן נראה שידעתם כיצד לצאת מה"ברוך" בו הייתם. אז כנראה שגם הפעם תצליחו (וכמובן שאין עירבון שגם כשהכל טוב לא יהיה שיבוש פתאום).
ונכון, זה לא באזור הנוחות, כי לעשות דברים אחרת, פירושו חדש, וזה אומר פחות נח.
החוכמה זה לא לקפוץ למים רותחים, העזה או לעשות דבר חדש, אפשר לעשות כל פעם קצת, מעט, להתרגל ולהמשיך. (שכמובן חוזר לתכנון שעסקנו ונעסוק בעתיד).
שנה של פריצות דרך.
