מה זה הורות עבורי?

אמא שלי, עליזה גרנות, נפטרה לפני יותר מ30 שנה. גדלתי עם הורה אחד וגם זה בקושי.
המעבר בין מוסד למוסד בארצות הברית הרחיקו אותי פיזית מאבא שלי.
את הסיפור והחוויות שלי אני מספרת באוטוביוגרפיה שלי, 'מסע בשלוש מזוודות'.
לא משנה מה נעשה, הם תמיד שם בשבילנו. הם מטפלים בנו כשאנחנו חולים.
הם מרפאים לבבות שבורים.
הם מלמדים אותנו לקחים ומקווים שנלמד מהם (לקח לי זמן ללמוד ואני עדיין עושה שטויות לפעמים).
הם עזרו לנו עם שיעורי הבית (או לפחות מנסים).
כילדים, אנו חושבים שההורים שלנו מושלמים.
הם גיבורי על. שום דבר ואף אחד לא יכול לפגוע בהם.
ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מתחילים לשם לב שההורים שלנו לא מושלמים.
לפני שהם הורים, הם בני אדם.
בני אדם עם רגשות, פחדים, חלומות שגם הם רוצים להגשים.
ובני אדם טועים לפעמים.
אני אמא לילדה מושלמת (כן, אני יודעת שכל ההורים אומרים שהילדים שלהם מושלמים, אבל אלה באמת מושלמת….בינתיים).
לקח לי זמן לפנים שאני הורה. לפעמים אני מסתכלת עליה ומרגישה שזכיתי.
עברתי הרבה צרות ותלאות בחיי ואני מרגישה שכל זה היה שווה את זה רק כדי לקבל את הזכות לקרוא לעצמי 'הורה'.
כן, יהיו זמנים מאתגרים שיבחנו אותנו ואולי נרגיש מתוסכלים לפעמים (בעיקר עם שיעורי חשבון).
יחד עם זאת, כל חיבוק של אלה, מחזק אותי ואני מרגישה שהכל יסתדר בסוף.