מאת: קטי פישר
לנוכח כותרת זו, ודאי עולה השאלה מה הקשר בין שני הביטויים האלה? מדוע להביאם זה לצד זה, מלבד העובדה שהם יוצרים חרוז יפה?
ראשית אביא את משמעותם.
על-פי ההגדרה של האקדמיה ללשון העברית, הביטוי כַּפְתּוֹר וָפֶרַח משמש בימינו בעיקר בספרות כקריאת התפעלות למראה דברים נאים או דברים המתאימים זה לזה.
המקור של ביטוי זה, הוא בצירוף של שתי המילים 'כפתור' ו'פרח' המופיע כמה פעמים בספר שמות בתיאור מנורת שבעת הקנים, מכּלי המשכן שעשו בני ישראל במדבר. וכך נפתח התיאור: "וְעָשִׂיתָ מְנֹורַת זָהָב טָהוֹר, מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ… שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח"… (שמות כה', לא'–לג'; בפרק לז', פסוק יז' ואילך). לכפתור כאן יש צורה עגולה כמו התפוח, והכוונה להתאמה מוחלטת בין הכפתור העגול לבין הגביע של הפרח. הביטוי הזה הופיע בהמשך גם אצל פרשני המקרא למיניהם וגם בספרות העברית, כמו: ביאליק ועגנון.
הביטוי "בְּפֶה רַךְ", על-פי ההגדרה המילונית הלקוחה מתוך הספר "פרשת סוטה" של רמב"ם, פרק יא': ושם כמדרש מילים למילה “בְּפֶרֶךְ”), פירושו: בִּדְבָרִים רַכִּים וְנוֹחִים, בְּדִבְרֵי שִׁידּוּל וּבְפִיּוּס.
אם כך, בחזרה לשאלה – מה המשותף לשני הביטויים האלה?
במאמר זה לא אתמקד בְּמַה שמשותף מבחינת המשמעות של ביטויים אלה, אם כי ניתן למצוא גם שם משהו משותף, אלא אציג אותם דווקא כדוגמה לביטויים הקיימים בספרות העברית מאז ראשיתה של השפה העברית עוד בתקופת המקרא, אך לעניות דעתי, כמעט שלא נמצאים בשימוש בספרות העברית שנכתבת בימינו.
נכון, אוצר המילים והביטויים בשפה שלנו מתחדש, בהתאם לחידושים של התקופה. אך האם אין מקום להשתמש גם בביטויים מהמקורות העתיקים יותר של השפה? להערכתי שילוב של ביטויים אלה רק יעשיר את הספרות הנכתבת היום ויתרום רבות להעשרת השפה של הקוראים, גם אם מידי פעם ביטויים אלה יאלצו אותם לגשת למילונים.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
טל' 052-3836231
