"כולם היו יודעים אז טוב מאוד
למי למי – יש יותר כבוד"…
מתוך השיר 'כל הכבוד' מילים דן אלמגור
בויקפידה – המילה כָּבוֹד של אדם הוא הערך שאותו מעריך האדם את עצמו או את סובביו, ופועל על פיו.
למה אנחנו מרגישים רגשות שלילים כאשר אנו חושבים שפגעו בכבודנו?
למה אנו זקוקים להרגיש שמכבדים אותנו?
בואו ננסה לפרק את זה: האם כאשר מכבדים אותנו אנו מרגישים שרואים / מעריכים / אוהבים אותנו ומקבלים את דעותינו.. האם זוהי למעשה העמדת גבולות – עד פה! האם מנסים לפגוע בתפיסה ובאמונה שלנו?
האם הכבוד מתחבר לאגו, האם אנו מבינים את ההבדל ביניהם? חשוב מאוד לתת דעתנו על כך. הייתי שמחה שתחשבו רגע מה זה מאיר בכם אולי אפילו תכתבו לי כתגובה.
ועכשיו עם חיוך קל השורש של כבוד הוא כ.ב.ד.,אולי הכבוד הזה מקשה על החיים שלי כי כבד עלי לשאת אותו.במקרה ויפגעו בכבודי אולי אאבד עשתונות והרגשות השלילים שלי יצאו על האחר?
מי שקורא את המאמרים שלי יודע שאני הכי אוהבת דוגמאות מהחיים:
והפעם סיפור על שתי חברות טובות (צילי וגילי), שתיהן מטפלות ובמקרה הצורך תמיד נמצאות שם האחת עבור השנייה. בכל פעם שאחת זקוקה לעזרה או תמיכה השנייה תמיד נמצאת שם עבורה. יום אחד צילי כותבת לגילי שהיא זקוקה לעזרה (טיפול) צילי כמובן נענית לבקשתה של גילי. למחרת גילי שולחת הודעה אל תשכחי לעדכן אותי מתי לטפל היום, צילי שביקשה את העזרה עונה לה שהצורך בטיפול אתמול והיא כבר אחרי האירוע. גילי מתנצלת ומסבירה שהיא אכן טיפלה אתמול אך זה ברח מזכרונה בשל עומס עיסוקים שהיה עליה. צילי עונה לה שהכל בסדר, שתרגיש בנוח, זה יכול לקרות… גילי נפגעת עד עמקי נשמתה הרי צילי מכירה אותה שנים ויודעת כמה היא תעשה הכל למען האחר ושואלת את עצמה למה ככה.
האם גילי תרגמה את תשובתה של צילי נכון?
האם בסיפור נפגע לגילי הכבוד או האגו? מה אתם חושבים?
לדעתי נשבר לה האמון מול אותה חברה כי היא הרגישה שצילי לא ראתה שהיא מציינת שהיא טיפלה אתמול. כרגע יש ביניהן שקט שלגילי מרגיש רעש גדול. היא מחכה לרגע הנכון לשוחח על הנושא עם צילי.
המסר שלי במאמר הזה הוא שגם במקרה שנפגעתם, וגם עם הפגיעה ממש קשה תנשמו תכניסו לפרופורציה תפעילו את החמלה ותחשבו על הרגע שאתם מדברים עם האחר ומוצאים גשר לסיטואציה ולמידה למחר.
