בילדותי, המשאלות שהיו לי: להגיע לגיל 18, לעזוב את הבית, ולהיות עשירה. רציתי לברוח רחוק, כל כך רחוק.
נקודת הפתיחה לכל הרצון הזה הייתה הקשר הבעייתי בין ההורים שלי, שהשפיע עלי מאוד כילדה. ואכן ברגע שסיימתי צבא, עזבתי את הבית והלכתי לעבוד בקיבוץ, ומשם יצאתי למסעות ארוכים במזרח הרחוק. מסעות של חיפוש עצמי, למצוא את הסיבה שבגינה אני נמצאת בעולם הזה. זו הייתה המשאלה הגדולה שלי. כי אם אין לי סיבה אז אין לי סיבה להיות… לחיות.
העשור של ה– 20 היה עשור של מסיבות, טיולים ועוד מסיבות עם התנסויות שהשפיעו על הנפש שלי לרעה.
העשור של ה– 30 היה עשור של מדיטציות וסדנאות בהודו, בארץ ואירופה.
בעשור של ה– 40 התחילה התייצבות… התחזקות פנימית…
בגיל 44 קרו כמה דברים. פגשתי את פיזיקה משפחתית, שם למדתי את החשיבות של השניים. לפני כן, קשרים שהיו לי תמיד הסתיימו, כי לא האמנתי שקשר יכול להתקיים. זה המודל שהיה לי, חשבתי שזה ככה.
פיזיקה משפחתית לימדה אותי, חשיבה בשניים מהי, שבזוג יוצאים מתקרת הזכוכית וקשר זוגי הוא להתפתחות. האהבה לחיים כן חזרה, אך עדיין לא הבנתי. לגבי הקשר, שנה ביקשתי שהוא יגיע, ואז הכרתי את האיש שלי.
בהמשך נתתי לעצמי מתנה ללמוד אימון בשילוב NLP.
היום אני בת 55, מלווה ומנחת קבוצות של צעירים ובכלל אנשים שנמצאים במקום בו הייתי, כדי לעזור להם למצוא את הכיוון שלהם. בסופו של דבר, הבנתי שכל הדרך שעשיתי הייתה כדי להעביר הלאה את המסרים שלמדתי. התהליכים שאני מובילה היום את הצעירים אינם רק עבורם אלא גם עבורי, כי כל פגישה מלמדת אותי מחדש את הערך של החיים. המשאלות שלי, אף פעם לא היו רק שלי, אלא של כולנו יחד, במסע אחד גדול שבו כולנו מחפשים את מקומנו ואת התרומה שלנו לעולם.
ומסקנה משמעותית, משאלות מתגשמות, צריך רק להאמין.
