ברור לכל מי שכותב בשפה העברית שקהל הקוראים של הספרות העברית בשפת המקור הרבה יותר מצומצם מקהל הקוראים של הספרים הנכתבים באנגלית, צרפתית, סינית ומספר שפות נוספות בעולם, אבל כדאי שנזכור שרב המכר הגדול ביותר בכל הזמנים נכתב במקור בעברית.
אם עדין לא ניחשתם, זהו ספר התנ"ך שהוא מעבר לשיוכו לתחום הדת וההיסטוריה, אולי, היצירה הספרותיות הגדולה והטובה ביותר שנכתבה אי-פעם.
אי-לכך, לפחות בראייה שלי, יש לתת לשפה העברית, העתיקה – שפת התנ"ך והשפה שחודשה, מקום של כבוד, במיוחד בכתיבה הספרותית על כל סוגיה.
בתקופתנו, הכתיבה בכללותה והכתיבה הספרותית על כל גווניה נגישים לציבור רחב יותר מאשר אי-פעם, אי לכך בכל שנה יוצאים לאור הרבה ספרים חדשים. חלק מהספרים בתחום הספרות נכתבים בשפת הדיבור היום-יומית, הכוללת גם סלנג – עגה, מה שנקרא "שפה רזה", ואין הכוונה לשילוב של שפה כזאת בדיאלוגים בהם השימוש הזה הוא חלק מאפיון הדמויות, אלא לסגנון הכתיבה של כל הספר. נראה, שבספרים אלה אין הבחנה בין שפת דיבור לשפת הכתיבה.
אינני פוסלת סגנון כתיבה זה, שהרי יש מקום גם לספרות מהסוג הזה והוא מתאים לקהלים מסוימים במצבים מסוימים. אך לעניות דעתי, לספרות יש גם את התפקיד של העשרת השפה שלנו וחלק מהחוויה האסתטית של הקורא, לפחות בקרב ציבור רחב של קוראים, הוא השימוש בשפה ספרותית עשירה, על רבדיה התנכ"יים, המטפורות והדימויים שיש לה את היופי שלה והוא חלק מההנאה בקריאת היצירה.
אי לכך, לטענתי, רצוי להקפיד בכתיבה ספרותית על שפת כתיבה עשירה ובכך לתת כבוד לשפה העברית שהשפיעה רבות על העולם, גם אם באמצעות תרגומה לשפות אחרות.
ייתכן שטענה זו נשמעת אליטיסטית, אך להערכתי, לספרות הנכתבת בשפה ספרותית עשירה, מעבר ליתרונותיה האחרים, יש סיכוי רב יותר להפוך לרב מכר בקנה מידה עולמי, כמובן מבלי להתחרות בתנ"ך.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
טל' 052-3836231
