מאת: קטי פישר
לקראת שבוע הספר המתקרב ובא, מצאתי לנכון לומר כמה מילות פרידה מיוצרים גדולים בתחום הספרות והשירה, שעזבו אותנו לאחרונה.
רק בחודש האחרון היו אלה יונתן גפן, מאיר שלו ומאיר ויזלטיר. לפני פחות משנה ביוני 2022 היה זה א. ב. יהושוע ואם נלך קצת יותר אחורה, בסוף 2020 עזב אותנו נתן זך, ב – 2018 עמוס עוז ושנה לפניו רונית מטלון.
לא משנה מה אנשים שונים חושבים על היצירות שלהם ומה אומרים המבקרים השונים. בכל מקרה הייתה ליוצרים אלה השפעה משמעותית על התרבות והאמנות כאן בארץ, והם היוו קול המשקף את ארץ ישראל על רבדיה השונים עד לימים אלה. כל אחד מהם תרם את תרומתו מזווית הראייה שלו ועם הייחודיות שלו. השפעה שמלווה אותנו וכנראה תמשיך ללוות אותנו, לפחות בעתיד הקרוב. ובאשר למבקרים למיניהם, אותם כנראה אף אחד לא יזכור. לעומת זאת השפעתם של אותם המשוררים והסופרים תישאר איתנו ותיזכר לזמן רב.
הציבור הישראלי פגש את המשוררים שביניהם, לא רק באמצעות ספרי השירה שלהם, אלא גם דרך השירים הרבים שהולחנו ובוצעו על ידי זמרים ידועים. שירים שאנו שומעים ואוהבים לשיר עד עצם היום הזה. רבים מאיתנו גדלו עליהם ואף גידלו את ילדיהם עליהם ושירים אלה, כנראה, ימשיכו להתנגן וללוות אותנו עוד שנים רבות. שירים כמו: שירי "הכבש השישה-עשר" של יונתן גפן, "איך זה שכוכב", "ציפור שנייה", "שיר לאוהבים הנבונים" של נתן זך, "יש לי סימפטיה", "שובי שובי לפרדס" של מאיר ויזלטיר ועוד. הרשימה ארוכה, אם אמשיך לפרט, כמה עמודים לא יספיקו לכך.
הסופרים שביניהם שיקפו בסיפוריהם את החברה הישראלית בהתהוותה ובהתמודדויות השונות שלה ולא חסכו מאיתנו את שבטם בביקורת על החברה. ללא ספק הייתה להם השפעה גם על השפה העברית, וגם אותם הכרנו לא רק דרך הספרים שכתבו, אלא גם באמצעות העיבוד של חלק מאותם היצירות לקולנוע ולתיאטרון. אציין רק כמה מהם: "שלושה ימים וילד" של א. ב. יהושע, "מיכאל שלי", "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, "יונה ונער" של מאיר שלו ועוד ועוד.
ובנימה אישית יותר – א. ב. יהושע ונתן זך היו מורים ומרצים שלי במסגרת לימודיי לתואר הראשון בספרות באוניברסיטת חיפה, ורונית מטלון ומאיר ויזלטיר היו מנחים ומרצים שלי במסגרת לימודיי לתואר השני בספרות. אי לכך מותם ועזיבתם את הבמה הספרותית, השאירה אותי במעין תחושת יתמות וריקנות. אותן הדמויות שליוו אותי בראשית דרכי הספרותית והשפיעו רבות על מי שאני היום כסופרת ומנחת סדנאות כתיבה, אינן יותר.
ארשה לעצמי לומר כאן שתחושת היתמות שלי משקפת במידת מה גם את תחושת היתמות של שכבה רחבה יותר בציבור הישראלי, בעיקר בקבוצת הגיל שלי הקרובים לגיל שבעים ובני שבעים פלוס. זאת כיוון שסופרים ומשוררים אלה השפיעו על ההתפתחות התרבותית שלנו ולכתם מאיתנו משאירה אותנו במידה מסוימת בתחושת ריקנות. נכון, היצירות שלהם נשארות איתנו, אבל הם עצמם כעוגן רוחני ויוצר, אינם יותר.
