מאז ילדותי כל משאלה היא עבורי סוג של ביטחון שהכל יהיה בסדר והכל מתגשם בסוג של מחול.
השנה יום הולדתי יחול בדיוק ביום העצמאות של מדינתנו, בדיוק כמו לפני 65 שנים בשנה ה-11 למדינה. בעיני זהו סוג של סגירת מעגל ואולי סיכום של פרק מחיי.
כבר בגיל 6 משאלתי היתה שיהיה לי רגע של שקט שבו אמצא את השלווה ואת הביטחון שנגזל ממני.
לכל אחד ואחת ילדות מלאה בתמימות, שמחה וכמובן המון גילויים שמשאירים אותנו עם פה פעור וכמובן פרק שבו מגלים את העולם והיופי שבו. עבורי ילדותי הייתה לסיוט מתמשך של שש שנים. אל דאגה, סיוט זה היה גם מלווה ברגעי קסם בלתי נשכחים. אבל בכל יום משאלתי היתה שזה פשוט חלום רע שאצליח להתעורר ממנו וכך באמת קרה.
בשנים לאחר מכן התבגרתי ולבסוף גם עלינו לארץ עם משפחתי. כמו כל אחד התגייסתי, התחתנתי וילדתי את בני. חיים דומים לחי כל זוג צעיר בתחילת דרכו. בטח תגידו שהמשאלה שלי התגשמה ומצאתי ביטחון וכמובן הכל בזכות מחול החיים והאפשרות שתמיד ניתן להתגבר ולשכוח.
לפני שניים עשר שנים אימי נפטרה ושוב נצבה מולי משאלה:להנציח את זיכרה. אבל איך? מאיפה מתחילים? שוב כמו שתמיד אני מספרת הכל קרה בזכות העיתוי. הקמתי יחד עם מונה אריאל את אחד מפרוייקט חיי, את מגזין מדור לדור, כמו כל כוריאוגרף שמחליט ליצור מחול חדש, בהמון נחישות, תמיכה וכמובן מציאת הרעיון הנכון המגזין תפס עור וגידים. בעזרת המגזין והאנשים שהאמינו ברעיון הצלחתי ליצור פלטפורמה שבה המון אנשים מגשימים את המשאלות שלהם והופכים אותן למציאות. בכל פעם זה מרגש אותי ותמיד אני שואלת את עצמי: "מאיפה הביטחון שחשבת שכל זה יתגשם?"
לפני שנתיים הגשמתי משאלה נוספת שלי להוציא ספר בישול והעיתוי בא בעקבות מותו של אבי וגם פה סוג של הנצחה. אך למעשה הוצאתי ארבעה ספרי בישול וגם פה עשיתי זאת בסוג של מחול כאשר אני מעלה על הדפים את כל המתכונים ששמרתי במגירה. בכל יום צילום נכנסתי למטבח ובעזרת הסירים, המחבתות ובליווי מוסיקה יצרתי בכל פעם מחול חדש.
אני משוכנעת שיש לי עוד המון משאלות להגשים, בעיני זהו חלק מסם החיים. כל משאלה מלווה בהמון תשוקה והתלהבות והתוצאה תמיד מחזקת את הביטחון שלי בעצמי ובאנשים שמאמינים לי.
לסיכום אני חושבת שכל אחד ואחת חייב לפחות פעם בחייו להגשים משאלת לב, אולי תגידו חלום כדי להרגיש בטוח ואהוב. לא משנה איזו משאלה, גדולה כקטנה, המוסיקה והמחול שילוו אותה זה פשוט רגע בלתי נשכח.
