טנקה, אוהל של חיבור לחכמת הנשים השבטית

אז איך פתאום…..

גדלתי בבית חילוני מסורתי. סבא רבא שלי היה רב קהילה באירופה וההורים שלי נולדו בארץ בכח העשייה החלוצית. לבנות ולהיבנות. גדלתי בחיפה והרוח בבית היתה לתקתק עניינים. לבנות מדינה. לא לשאול שאלות מיותרות. רק לעשות ולהספיק.

למדתי בבית הספר הריאלי, הייתי בצופים ושירתי בבית ספר שדה בהר גילה. נמשכתי תמיד לטבע, לאמא אדמה, ולטיולים רגליים ואז… לימודי חינוך, פסיכולוגיה ותחומים טיפוליים רבים. בשנת 1997 יצאנו כל המשפחה לשליחות קהילתית מטעם הסוכנות בניו ג'רסי שבארה"ב. במהלך השנים הללו יצרתי קשר עם מרכז למידה אינדיאני בו נחשפתי לתפיסת עולם מדהימה של השבטים. חכמה שרלבנטית לנו יותר מאי פעם.

תפיסת עולם של מעגל.

התרבות המערבית חיה בתפיסת עולם של פירמידה. תמיד לשאוף ולטפס למעלה. להיות הכי מצטיין/קול/חתיך…. בכיתה, בשכבה, בתיכון ובאוניברסיטה. להגיע לדרגה הכי גבוהה בצבא. להיות הכי צעירים, הכי יפים, הכי מוכשרים.- תמיד בראש הפירמידה בכל תחום נתון. זה מכביד, מאמץ ותמיד בהשוואה לאחרים.

לעומת זאת, במעגל כולם שווים באופן שהם משלימים את המעגל והמעגל משלים אותם. שווים אך לא זהים!

המעגל כמו הרחם, מאפשרת התפתחות מושלמת לכל נברא ממקום מכיל. כל אינדיבידואל מביא את המיטב שבו למקום החמים האוהב והמאפשר הזה.

הרחם מכונה בשפתם של האינדיאנים אמא אדמה. היא אינה נותנת פרס לפרח שפורח ראשון או עונש לזה האחרון, היא נותנת את מיטב אוצרותיה לכל הזרעים שנובטים דרכה ורוצים לצמוח כמיטב יכולתם.

זוהי תפיסת עולם ממנה נגזרת תפיסה מנהיגותית, אירגונית וחינוכית שונה.

שם בניו ג'רסי הבנתי שיש בידי חכמה גדולה ובשורה ענקית שכולנו יכולים ללמוד ממנה.

והחלטתי להתמקד דווקא בנשים. ברוח המשפט:

"כשמרפאים אישה אחת, מרפאים שבט שלם."

מרכז טנקה הוקם בקיבוץ מעגן מיכאל. בסמוך לשמורת נחל תנינים, בתוך מחצבה רומאית קדומה ניצבת לה בקתה אינדיאנית מושלמת, מאובזרת וממוזגת שבה 'שבט' נשי עובר חוויה מדהימה של חיבור, קשר וריפוי.

ההתמקדות היא בפעילות מיוחדת לבנות מצווה. ילדות שהופכות לנערות ונשים. הפעילות של טנקה מתאימה גם לימי הולדת, ימי צוות, יום הולדת מיוחדת לסבתא או לכל פעילות ייחודית לנשים. אבל הדובדבן האמיתי הוא אירוע בת המצווה.

הפעילות לבת המצווה בטנקה מוגשת בשלוש אפשרויות:

1. בת מצווה כאירוע משפחתי רב דורי של נשות המשפחה.
2. בנות מצווה ואימהות (כאירוע כיתתי)
3. תהליך פרטי מיוחד של אמא ובת.

בת מצווה כאירוע משפחתי נשי בניחוח שבטי

בת מצווה הוא אירוע משמעותי בחיי כל אישה. אירוע שמרגש, מאחד ומחבק את כל נשות המשפחה. זהו טקס מעבר מילדה לאישה, ומאחד אותה כחוליה חדשה בשלשלת החכמה הנשית ובשרשרת הדורות. ציון האירוע הזה משמעותי ביותר דווקא בתקופה שלנו שהחיבור חלש עד לא קיים. אגב קרה במיוחד במדינת ישראל, מדינה של תפוצות, דור שלם של סבתות שהושתקו מכיוון שבאו מהגולה והצעירות התביישו בגלותיות שלהן וכך החכמה השבטית נגדעה. בימינו חשוב יותר מאי פעם לתת לנערות את תחושת השייכות, החיבור וההמשכיות.

בתום הפעילות המשפחתית הילדה מרגישה לא רק כממשיכת דרך ונושאת לפיד אלא היא גם גאה בעצמה ובשורשיה ויודעת שהיא ראויה להיות חולית זהב בשרשרת מוצאה. מפה היא תגדל לאשה בוגרת, מחוברת, שייכת ומלאת אור של כל הדורות לפניה.

"ומי שאין לה מעגל נשים במשפחה, אפשר גם בזוג" אומרת נטע ומוסיפה: "הלוואי ויכולתי לעשות זאת עם אמא שלי כשהייתה לי בת מצווה. ואני חווה את זה קצת עם האימהות והנערות שמגיעות"

 בנות מצווה ואימהות (פעילות כיתתית)

אנו חוקרות ביחד את המסע הנשי שלנו שבכל גיל מקבל זויות אחרות, ולכן אין לנו תשובה אחת מה מיוחד בלהיות אישה או מהי נשיות.

הבנות והאימהות מתופפות ביחד בתופי הריפוי האינדיאנים. זוהי חוויה מיטיבה שגם מנערת אבק מידע נשי רדום ועוזרת להיזכר בו.

התופים מזכירים לנו את סוד הפעמה. איך לכבד עשיה כמו גם הרפיה. זוהי הפעמה.

לאישה זה אך טבעי לפעום. הרי אישה פועמת במחזור חודשי, בהריון ולידה, ובכל תקופת גיל. כמו גלי הים, הגאות והשפל, המלאות והחסר של הירח. כך גם באהבה ודחייה, קירבה וריחוק, עשייה והרפיה.

אחרי התופים כל אם ובת שוזרות צמה. שזירת הצמה היא תוך שיתוף אישי ומקרב.

שאלות כמו:

• מה אני אוהבת לעשות איתך?
• מה אני לומדת ממך?
• מה אני מעריכה בך?

פעם האם עונה לשאלת ביתה ואז השאלה מתהפכת, והתשובה מפתיעה וממלאה את הלב והנשמה עם הרבה אהבה, גאווה ובטחון עצמי של ערך אמיתי.

וכשהילדה שלך אומרת לך על שלושה דברים שהיא מעריכה בך כאם, את יודעת שלא נתת לה עוד פעילות של יצירת תכשיט או סדנת איפור. לא מדובר כאן במסיבת בת מצווה חיצונית אלא ביום קסום בו ילדתך תעבור מסע פנימי של מפגש עם עצמה האמיתית, הבוגרת והנשית. ולאחר כל זה, אין זה פלא שכשמרפאים אישה אחת, נרפא כל השבט כולו.

באחת הפעילויות הכיתתיות לבנות מצווה, היתה נערה אחת יתומה מאם שהגיעה עם דודתה. הדודה, שלא הבינה את תפקידה, הלכה באמצע הפעילות. וכשהגיע החלק האחרון של קליעת הצמה המרגשת של פעילות אם ובת, הילדה נשארה לבדה. ומכל עבר התנדבו אמהות ובנות לצרף אותה אליהן לזוג רק כדי שלא תישאר לבדה!! זה היה מתוך היכולת להכיל, והכח של הביחד הנשי – אימהי.

נערת בת המצווה מבינה שכל אחת מבנות שבטה/ משפחתה נמצאת במסע הנשי. זה מסע משותף שלה כמו אמה וגם סבתה. מסע של ילדה בת 12, שממשיך ומקבל פנים חדשות בגיל 22 משתנה שוב בגיל 32 וכך גם בגיל 42, 52 ועד 122.

כל נקודת זמן מקבל מופע אחר, מסע אחר, עומק אחר ותפנית אחרת.

ומה ליום הולדת?

בין לבין יש נשים (בוגרות) שמציינות יום הולדת במעגל חברות בנות משפחה וקולגות בניחוח שבטי.

באחד האירועים הזמינה בעלת השמחה את אחת מהקולגות שלה לעבודה ובנפרד היא הזמינה את חברתה ממעגל הלימודים. וכשכל המוזמנות הופיעו, להפתעת כולן התברר ששתי המוזמנות הנ"ל היו אמא ובת. לכאורה משמח משעשע ופשוט אך המעניין הוא שאותה אם (ממעגל הלימודים) ובתה (קולגה לעבודה) לא דיברו זו עם זו והיו בנתק כמה שנים. והנה, לאחר חווית האירוע המיוחד בטנקה על כל שלבי הריפוי שבו, התחדש הקשר גם בין האם והבת הזו. והשמחה של יום ההולדת היתה כפולה: יום ההולדת של בעלת השמחה והולדת של מערכת יחסים והצהרת כוונות לקרבה אמיתית של אם ובת!!!

ומה אם לא דבר שכזה שפותח לב ושערי שמים?