גם אני כשהייתי ילד קבלתי מכות מאבא שלי, זה לא נורא. זה רק חינך אותי ושם לי גבולות כמנהג המשפט הידוע
"חוסך שבטו שונא בנו", לא אחת אני שומע את המשפטים הללו מהורים בניסיון להצדיק את התנהגותם כלפי ילדיהם.
אז זהו שלא!! ממש לא!!
שימוש בהרמת יד או מכה בישבן עם "רציונל" חינוכי מאחוריה כמוה להכשיר את השרץ ולתרגם את המשפט הידוע בצורה מעוותת לחלוטין.
משמעותו האמתית של המשפט "חוסך שבטו שונא בנו" היא לגבי חשיבות השמת הגבולות כדי ליצור חינוך נאות לילדים
לשים שבט פירושו לשים גבול ואין לכך שום קשר ולא ברמיזה לגבי שימוש באלימות ככלי חינוכי.
הרמת יד על ילדים היא שידור מאד ברור על תחושת תסכול ואובדן שליטה של ההורה בניסיון להציב גבולות בחינוך ילדיו.
ואכן אנו שמים לב לשני סוגי אלימויות ברורים
סוג האלימות הראשון נקרא בשם אלימות אקספרסיבית דהיינו ביטוי של תסכול כעס ותחושת אבדן שליטה.
תוקפנות היא דחף איתו נולד האדם כמו כל יצור חי אחר הדחף הזה מופעל בעת תחושת איום ומצוקה אצל בע"ח דחף זה יכול לבוא לידי ביטוי בנשיכה, וטרף אצל בני האדם דחף זה יכול לקבל ביטוי על ידי צעקות, קללות, בעיטות, מכות סטירות ועוד.
סוג האלימות השני נקרא בשם אלימות אינסטרומנטלית דהיינו שימוש באלימות כאמצעי להפחדה הרתעה מראש
תסמונת הנקראת "אל תתעסקו איתי" זהו סוג של שימוש באלימות בצורה מודעת ככלי לשליטה ולהפעלת כוחנות.
סוג כזה הופך להיות עד מהרה דפוס התנהגות המופעל מראש כדי להשיג תחושה של כח ושררה.
הצבת גבולות לילדים חשובה היא מעין כמוה אולם היא אמורה להיעשות בנחת ובנועם.
כמעט בלחישה….
כאשר הורה יודע לייצר סמכות מתוך בטחון וערך עצמי הוא אינו מרגיש מאוים כאשר הילד "בודק" את הגבולות שכן זהו תפקידו.
הוא נשאר נינוח ושלוו ומיצר את האוטוריטה שלו באסרטיביות מופלאה.
מספיקה הוראה הנאמרת כמעט בלחישה, כדי לגרום לילד לבצע את ההתנהגות המצופה מבלי שתיווצר תחושת תסכול ואובדן שליטה.
לסיכום אלימות היא תגובה של חלשי אופי וחסרי בטחון עצמי אשר מגיבים ממקום נמוך וחייתי
שימוש מושכל באסרטיביות הוא שימוש הנובע מדימוי וערך עצמי גבוהים עם בטחון ועוצמה
בואו נפתח את המיומנות הזו ולעולם לא נגרר להתנהגות אלימה
שכן באלימות יש אילמות –אילמות הנפש
בעוצמה ובאומץ יש את מהות הערך העצמי הגבוה
הורות היא התפקיד הנעלה ביותר שלקחנו על עצמנו בואו נחיה אותו מתוך עוצמה וערך.
