לפני כמה שבועות, בסדנה שהעברתי באמצעות משחק קלפים שפיתחתי כדי לאתגר את דרכי החשיבה של בעלי עסקים, ביקשתי מהמשתתפים להגדיר מהי הצלחה עסקית עבורם.
אחד מהם, אב גרוש לשלושה, השיב: ״להיות נוכח בחיי הילדים שלי״. להכין איתם שיעורים, להרכיב פאזלים, לצפות יחד בסרט.
פשטות.
לא עוד לקוחות או מחזור גדול יותר. פשוט להיות אבא נוכח. מטרה פשוטה, שהדרך אליה התגלתה כמורכבת.
כשהילדים אצלו ויש דדליין בעסק, הוא בורח לעבודה או מנסה להשלים את העבודה כשהם לא אצלו, כך או כך, הוא מרגיש שנכשל.
נחישות.
הוא ניסה לעבוד מהר יותר, להתייעל ולהספיק הכול. לחץ על עצמו עוד ועוד, עד שמרוב מאמץ לא היה פנוי לחשוב על אפשרות אחרת.
במהלך המשחק שאל אחד המשתתפים: ״מה לדעתך מונע ממך להיות נוכח?״
הוא העלה את האפשרות שהעבודה מהבית מטשטשת את הגבולות בין העסק למשפחה.
תושייה.
פתאום השאלה השתנתה: לא ״איך אספיק יותר?״ אלא ״איך אתנהל אחרת?״
עלו רעיונות שלא שקל קודם: לחלק את היום לשעות עבודה ולשעות בית, להקדיש זמן מוגדר לילדים ולשתף אותם בחלק ממשימות הבית.
לא ידענו בסוף הסדנה מה יבחר ליישם. אבל כבר לא היו לפניו רק שתי אפשרויות.
לפעמים הנחישות להספיק הכול מסתירה מאיתנו את השאלה החשובה באמת: האם הדרך שבחרנו משרתת את מה שחשוב לנו?










