היצירה הספרותית על כל סוגיה מוגדרת בראש ובראשונה כבְּדָיָה, יחד עם זאת לא מעט מהיצירות מבוססות על אירועים אמיתיים שקרו במציאות לכותב או לאנשים שהוא מכיר וחקר. במילים אחרות, ניתן למצוא מעין "ווידויי אמת" ביצירות רבות כמו "הרומן", "הנובלה", "הסיפור הקצר" ועוד, למרות שאנו מתייחסים אליהם כבדיה, שאומנם משקפת מציאות, אך לא כתיעוד אמיתי.
אם כך, נשאלת השאלה היכן עובר הגבול בין "ווידויי האמת" האלה כאירועים וחוויות שאכן התרחשו, לבין הבדיה שלה יש כללים משלה על פי סוג היצירה, והיכן עובר הגבול הזה במיוחד ביצירות הנקראות "אוטוביוגרפיה", שהרי שם מתבקש ש"ווידויי האמת" אכן יהיו אמיתיים כיוון שהכותב מספר על חייו.
למעשה, גם בחיי היום יום "ווידויי האמת" לא קיימים כאמת אובייקטיבית. כלומר, בכל פעם שאדם מסוים מתאר אירוע כל שהוא, או חוויה כל שהיא, אלה עוברים איזה שהוא עיבוד, אם בגלל מגבלות הזיכרון האנושי, אם בגלל הצורך להעצים או להקטין את מה שקרה מסיבות אישיות, או מכול סיבה אחרת. אם כך, תמיד נקבל תיאור או דיווח מנקודת מבט סובייקטיבית, גם אם נתאמץ להיות אובייקטיבים. אי לכך, גם דיווח עיתונאי וכתיבה היסטורית, הם לא אובייקטיבים לגמרי ויש להצליב מידע מכמה מקורות אם רוצים לקבל תמונה כמה שיותר קרובה לאמת וגם אז יהיו פערי מידע.
חשוב לציין שבני אדם תמיד מספרים סיפורים בכל פעם שהם מתארים אירועים וחוויות בחייהם, גם אם הם לא מודעים לכך. לכן הגבול בין "אמת" או "בדיה" לא ברור גם בחיי היום יום.
ואם נחזור ליצירות הספרותיות, הרי ששם הגבול עוד פחות ברור, כיוון שהכותב מצהיר מראש כיוצר שהוא בודה סיפור ומשתמש בצורה מודעת ב"מניפולציות" ספרותיות לשינוי האירועים והחוויות שנלקחו מהמציאות לטובת היצירה עצמה, גם אם הוא כותב "אוטוביוגרפיה" הכוללת "ווידויי אמת" מחייו האישיים.
אם כך, גם ב"אוטוביוגרפיה" לא ניתן להתייחס ל"ווידויי האמת" כאמת לאמיתה והגבול בין הסוג הזה כיצירה ספרותית לבין יצירות ספרותיות מהסוגים האחרים המוגדרים כבדיה, לא ברור.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
טל' – 052-3836231
