הפרדוכס שבשיעמום

נהוג לחשוב על תחושת השיעמום במימד רגשי אחד – כמצב לא רצוי ומזיק.
בויקיפדיה מגדירים את השעמום – "רגש שלילי שנובע מחוסר עניין בגירויים הפיזיים והרגשיים בזמן נתון, אדישות ואפתיה חודרים לתודעה כשאין שום דבר משמעותי לעשות וגורם לירידה בתנועתיות ובהייה בעצם מסוים".
מעניין לבחון סוגיה זו במימדים נוספים. מצאתי שיש חוקרים ואחרים שרואים במה שנקרא שיעמום הזדמנות להתפתחות ויצירתיות .
סטיב ג'ובס אמר: "אני מאמין גדול בשעמום, טכנולוגיה היא דבר מופלא, אבל התחושה שאין לנו מה לעשות מופלאה לא פחות"
העיתונאית והסופרת זומורדי נדרשה לסוגיה הזו בתחילה מתוך ניסיון החיים שלה ובהמשך מסקנותיה ממחקר "משועממים ומבריקים", שערכה, בו השתתפו מעל עשרים אלף אנשים ממדינות שונות. היא נשאלה מהו שיעמום ואיך היא מגדירה אותו .
לדבריה יש שלוש דרכים שבהן המוח מתמודד עם מחסור בגירויים:
"הראשונה – תחושה כללית של עצבות, עצבנות וחוסר נוחות.
השנייה – חשיבה על מטלות שונות להסחת הדעת .
השלישית – היכולת להשתמש בזמן הזה כדי לעורר את הדימיון, לעשות סדר בזיכרונות שלנו, באירועים שחווינו ולסייע לנו להפוך ליצירתיים יותר"
לשעמום אם כן יש תפקיד אבולוציוני – זהו מצב שיוצר את הדחף להכיר את הסביבה, לשפר את איכות החיים, מונע תקיעות ותחושת ריקנות. כדי לא להרגיש תחושת ריקנות האדם מחפש מה מעניין אותו, מה מהנה אותו, מה מועיל לו, מגדיר מטרות ויעדי ביצוע, יוצר ומעורב בחיים החברתיים, וכל זאת כדי להרגיש שחייו בעלי משמעות והוא בעל השליטה בהם .
כלומר שתחושת השיעמום והריקנות אינה תוצאה של מציאות פיזית חיצונית כי אם תוצאה של פרשנות אישית פנימית ואוטנטית של האדם.
הדבר בולט במיוחד בקרב הגימלאים. התופעה של הריקנות, הבדידות והעצבות של אלה שהיו פסיביים לעומת אלה שהיו אקטיביים ופעילים ויצרו לעצמם תחומי עניין, פעילות חברתית דינמית, חוגים, ספורט ועוד.
לסיכום בידיו של האדם לנצל את הזמן שיש לו לייצר שליטה, עניין, אתגר ומשמעות בחייו.
דליה שגב פרץ
מאמנת אישית
0505392446
,