כאשר הייתי שכיר, חלמתי להיות עצמאי. חיפשתי את "החופש" שיש לעצמאי, להחליט לעצמי מה אני עושה כל יום, לאן ללכת ומתי ושלא יהיה לי בוס מעל הראש, הרי בלאו הכי כשכיר קבלתי המון עצמאות לעשיה מהמנהלים שלי.
בקיצור, חשבתי שעצמאי זה החיים הטובים….
אז לפני כחמש עשרה שנה הפכתי לעצמאי, בעל חברה, המעסיק עובדים, משלם משוכרות, יושב מול בנקים, עו"ד, חוזים, יבוא, מכירות, מלאים ועוד ועוד… וגיליתי "להפתעתי" שלמרות שאני עצמאי אין לי את "החופש" שחשבתי שיש לעצמאי.
גם היום, חמש עשרה שנה מאוחר יותר, אני עצמאי, ללא עובדים וכל המסביב, עוסק ביעוץ, אימון, לווי והדרכות לעסקים ואין לי את אותו "החופש" שחשבתי שיש לעצמאים. בנוסף, כאחד המייעץ ומלווה עסקים לאף אחד מהם אין אותו "החופש" שאני כעצמאי חלמתי עליו.
המוטו שלי בעסקים הוא לדעת לנהל ולא להתנהל…
כל עסק המחפש באמת חופש חייב לדעת לנהל את העסק ולא לתת לעסק לנהל אותו. מה הכוונה בסלוגן זה?
כבעלי עסקים אנחנו חייבים לדעת לעבוד בצורה מתוכננת, כמה שפחות הפתעות, תכנית עבודה סדורה ומעוגנת. כך אנו שולטים על מרחב הזמן שלנו ולא נכנסים להרפתקאות מיותרות, כך אנו יכולים לתכנן וגם לבצע כאשר הפער בין הרצוי למצוי הוא קטן ביותר. ככל שנדע לתכנן טוב יותר וכן לבצע בהתאם, כך באמת נצליח להגיע לחופש כעצמאים ולצאת לחופשה אמיתית ללא חששות ופחדים מה קורה בעסק.
להיות עצמאי זה לא דבר של מה בכך, נדרשת מאיתנו אחריות, משמעת עצמית, תושייה ויכולת לפתור בעיות תוך כדי תנועה וללא יכולת לעצור את הזמן. הקצב שבו עובד העולם העסקי הוא קצב מהיר, ללא הפסקה מה שכמטאפורה יכול לגרום לסחרחורת, מעין קרוסלה אשר לא עוצרת לעולם…
לכן, אם עצמאי מבקש באמת לקבל חופש ולהיות עם חופשי בעיסוקיו עליו לעבוד ע"פ תכנית סדורה, לנסות ולהקטין עד כמה שאפשר את הפער בין התכנון לביצוע (בין הרצוי למצוי) ולהכניס בתכנון גם חופשה אמיתית בה הוא יוצא מהעסק ויוצא לבלות עם מכריו. בעל עסק אשר אינו עובד עם תכנית סדורה, דינו להיות בסחרחורת אין סופית אותה לא ניתן לעצור.
בקיצור, תנהלו את העסק שלכם ולא העסק ינהל אותכם או ע"פ המוטו שלי – לדעת לנהל ולא להתנהל.
