בילדותי כל מה שהיה קשור ללמידה במסגרת, החוויה הבית ספרית שלי הייתה זרה לי ורחוקה ממני. מאוד לא אהבתי ללמוד וכדי להימנע מעימותים עם הסביבה הקרובה (הורים, מורים) הייתי לכאורה עושה שיעורי בית אך ממציאה תשובות בחוברות העבודה מתוך הדמיון האינסופי שלי, שאגב עד היום הוא חלק משמעותי ממני.
אני זוכרת שהמורה פנינה (המחנכת בכיתה ג) אמרה לאימי "היא תהיה סופרת, הדמיון שלה מדהים".
בימי ההורים לאורך כל שנות הלימודים שלי עד כיתה י"ב שמענו תמיד אמא ואני "היא ילדה חכמה בעלת פוטנציאל לא ממומש".
היום אני בטוחה שלו הייתי עוברת אבחון היו מזהים אצלי לקויות והיו עוזרים לי להתמודד איתן. בילדותי האבחונים לא היו חלק מהתרבות הבית ספרית, בכלל לא בטוחה שהיו מוכרים, ותלמידים טועים נחשבו או לטיפשים (חכמים פחות, חסרי פוטנציאל) או לעצלנים. אני כתבתי עם המון שגיאות כתיב שמלוות אותי עד היום. כתלמידה על מנת להכריח אותי ללמוד (עצלנית שכמותי) היו מנסים לעזור לי כשהיו אומרים לי לכתוב את אותו משפט 20 או 30 פעם. אך למרבה האכזבה, למחרת בבוקר הייתי חוזרת על השגיאה וממש לא מכוונה רעה.
כשבגרתי, למדתי תעשייה וניהול. הרגשתי שאני רוצה לשנות את חוויית הלימודים שלי מבית הספר. למדתי תחום שעניין אותי, התרכזתי בלהבין את החומר ולפתח לעצמי את הכלים שיעזרו לי להתמודד עם הקשיים שלי, לקחתי אחריות על הלמידה שלי והתוצאות לא אחרו לבוא. הצלחתי בלימודים, הציונים שקיבלתי במבחנים הוכיחו זאת, חוויתי תיקון לחוויית הלימודים העגומה שהייתה לי כתלמידה בבית הספר.
לימים, התחלתי ללמוד מודעות. שם נפתח לי צוהר חדש לחיים, שהביא התבוננות אחרת. הבנתי שאפשר להכיר את החולשות ולקבל אותם בדיוק כמו את החוזקות, ולשאוף לחיות כשלם. אין ספק שזהו אתגר יום יומי שאני עדיין מתמודדת איתו בתהליך ארוך שנים. במהלך הלימודים הבנתי שהחלום האמיתי שלי להפוך ולהיות מורה ואכן לאחר תקופה מסוימת הגשמתי את החלום והיום אני מורה.
הבנתי מהי שליחות של מורה, שתפקידו העיקרי הוא לראות את האחר, לעזור לו לאתר את החוזקות והחולשות שלו. על המורה לעזור לתלמיד לראות את התמונה המלאה להכיר את החוזקות והחולשות ולחיות איתן בשלום. עליו ללמד אותו לנצל את החוזקות ולהתמודד בשלום עם החולשות, לא לחיות בחוויה רגשית שיוצרת כאב או תסכול. הפרופורציה חשובה לחוויות החיים, יש להבין שלכל חוויה ניתן לתת מספר פרשנויות שכדאי לבחון אותם. חשוב לאמץ את הפרשנות שמשרתת אותנו, לקחת שליטה ולהוביל לתוצאה הרצויה.
לקח נוסף שלמדתי במהלך השנים היא שאין אפשרות להצליח בתהליכי שינוי בלי לקחת עליהם אחריות. על מנת להצליח דרושה עשייה, רק ידע לא יעזור. לא משנה כמה נסביר וניתן כלים עד שהאחר לא יישם אותם בחייו הוא לא יצליח לעבור את הגשר.
היום אני מאירה את הדרך לאחרים וחווה המון סיפוק מההצלחות של התלמידים שלי, אני מודה לכל אחד שמוכן לתת בי את האמון שאני אתן לו יד בתהליכי השינוי בחייו.
במקרה שאת/ה מחפשים מגדלור אני כאן מחכה לכם
