כמה פעמים יצא לכם במהלך החיים לחשוב לומר לעצמכם או לאחר את המילה הלוואי!
הלוואי ואני אזכה בלוטו
הלוואי ואני אצליח בעבודה החדשה שהתחלתי
הלוואי והילדים שלי יהיו בריאים
הלוואי ואני אמצא את הזוגיות המתאימה לי
אני בטוח שאתם יכולים להזדהות עם המשפטים הללו ועם אחרים שלא ציינתי פה.
הנפש האנושית זקוקה לאיזון ולהרמוניה אולם בהרבה חלקים חיה
בחוסר איזון ובדיסהרמוניה.
כשאנו חיים במחשבות אך ורק את המציאות היומיומית המורכבת
מקשת שלמה של תחושות ורגשות נעימים ושאינם נעימים, ומאירועי
חיים נעימים ונעימים פחות.
בדימוי של צבעים, החיים מורכבים משלל צבעי הקשת ובתוספת
של הצבע השחור המציין את הקושי, הכאב, התסכול והייאוש.
לנפש האנושית קשה להכיל גם את הצבע הורוד וגם את הצבע השחור בעת ובעונה אחת ומחפשת לה פתחי מילוט פסיכולוגיים.
לשם כך נולדה לה המשאלה:
המשאלה מייצגת את הצבע הוורוד בלבד ללא הפרעה של צבעים אחרים ומהווה איזון פנימי בנפש לשחור של החיים.
אילו רק השחור היה מנהל את התנהגותנו, לא בטוח שהיינו יכולים
לשרוד את "עגלת חיינו העמוסה" כפי ששרה אסתר עופרים.
המשאלה היא היכולת של הנפש לקחת אויר לדמיין את הוורוד לדמיין את העתיד האחר "הנקי" מבעד למציאות היומיומית.
כשאני אומר לעצמי הלוואי ומחזיק תמונה מנטלית בראש של עתיד ורוד יותר, אני מזרים לעצמי אנרגיה נפשית המסייעת לי להתמודד עם המציאות היומיומית על כל מרכיביה.
אני משנה את הסטאטוס שלי מ"שורד" ל"חי"
זוהי עוצמתה של משאלה להעביר את כולנו את המעבר הכל כך חשוב הזה – מהישרדות גרידא לחיים עם משמעות.
על כך נאמר בספר דברים:
"העידותי בכם היום את השמיים ואת ארץ החיים והמות נתתי לפניך את הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך"
