הילד שלי לא אוהב להפסיד !

משפט שאני שומעת לא מעט במהלך 30 שנה האחרונות (מאז שהתחלתי לשווק משחקי חשיבה ולעשות הפעלות באמצעותם.)
במחקרים רבים שנערכו בארץ ובעולם מצאו שלפני גיל 6 לילד יש רצון לשנות את כללי המשחק בלי להבין שזה יכול לשנות את מהלך המשחק התקין.
כדי שילד יוכל להצמד לכללי המשחק הוא חייב להבין אותם, לזכור אותם ולהתאים את עצמו לכללי האסטרטגיה של כל השחקנים האחרים.
לפני גיל 6 אפשר לצפות מילד שהוא ירצה להיות ראשון להתחיל במשחק, להטיל את הקוביה יותר מפעם אחת בסיבוב עד שיהיה מרוצה מההטלה ולשנות את כללי המשחק. לא תמיד הילד מבין שהוא צריך לחכות בסבלנות לתור שלו ועוד יותר קשה לו עם ההפסד.
לכן עד גיל 6 מומלץ לבחור משחק מותאם ליכולות האלו: כללי משחק בסיסים, זמן משחק קצר ועוד..
במחשבות, הרגשות והצרכים שמאחורי הקושי של ההפסד אצל ילד:
• הילד חושב שהוא נחשב בעיני האחרים רק אם הוא מנצח.
• ילד מרגיש שייך רק אם הוא בצד המנצחים.
• השלמות בעיני הילד היא – משחקים כדי לנצח.
• ההכרה העצמית של הילד וזהותו מעורערים כשהוא מפסיד. פרוש ההפסד בעיניו שהוא לא שווה.
• חוק "החזק מנצח " מושרש מאוד בתרבות האנושית.
• הילד צריך ללמוד לשלוט ברגשותיו בזמן הפסד ולרוב הכעס משתלט עליו.
באילו דרכים אפשר ללמד את הילד להפסיד בלי רגשי נחיתות וכעס:
• נלמד אותו לשלוט בכעס שלו ונראה לו שפעם הוא מצליח ופעם הוא מפסיד.
• נלמד אותו שברגע נצחון הוא מתמלא בהמון שמחה ונלמד אותו לזכור הרגשה זו.
• נספר לו שגם לנו לפעמים קשה להפסיד וגם שלנו לפעמים לוקח זמן לעכל את ההפסד.
• נלמד אותו אותו שלא חשוב לנצח או להפסיד העיקר הכייף שבמשחק.
• נשחק משחקים שיתופיים שהנצחון הוא של כולם וההפסד גם.
מנסיוני חשוב ללמד ילד לשלוט בכעסים שלו בזמן הפסד, זה מבקש מאיתנו המבוגרים עקביות, להמשיך להרגיע אותו, לעודד ולתמוך ובכל פעם שהוא מנצח לדבר איתו על ההרגשה שהוא חווה וכך ללמד אותו לחזור שוב על ההרגשה הזו.
העיקר תמשיכו להנות מן המשחק, מהביחד ומהזמן האיכות.