שני סיפורים קצים עם מוסר השכל בתוכם.
שלושה מנהלי מחלקות נקראו למשרדי המנכ"ל.
הודיע להם צוות הנהלת החברה שמהפגישה הזו שהם יוצאים לחופשה בת שבוע, כל אחד לביתו.
לפני היציאה לחופשה הם הונחו לבצע שלושה דברים…
להשאיר טלפונים בחברה, הם יוצאים לחופשה ללא טלפונים.
לצאת לחופשה מייד ללא כל התרעה מוקדמת וללא כל הנחיות למחלקה אותם הם מנהלים.
בסיום החופשה להיכנס למחלקה למשך שעה ולאחריה להגיע למשרדי ההנהלה.
כך היה. שלושתם יצאו לחופשה, חזרו כעבור שבוע, שהו במחלקתם למשך כשעה לסדר עניינים שצצו במשך העדרם ועלו לחדרי ההנהלה.
כל אחד מהם נשאל איך תפקדה המחלקה בהעדרו…
ענה הראשון כי המחלקה פשוט נתקעה, כאוס מוחלט ושבלעדיו המחלקה פשוט לא תפקדה.
ענה המנהל השני כי צצו מספר בעיות, את חלקן פתרו העובדים בעצמם ואת היתר הוא פותר עכשיו.
ענה המנהל השלישי שהמחלקה תפקדה, הכל זרם עם כמה בעיות מינוריות, אך סך הכל המחלקה עבדה ותפקדה.
ההנהלה החליטה לפטר את המנהל הראשון.
נשאלת השאלה, למה דווקא הראשון ולא את השלישי, הרי הראשון, בלעדיו אי אפשר, המחלקה מתפרקת.
הסיבה שניתנה היא – ריכוזיות.
המנהל הראשון היה מנהל ריכוזי מידי, לא שחרר לעובדים את הסמכות לעשות בעצמם, לפעמים גם לטעות וללמוד מטעויות. ברגע שהוא זז הצידה, המחלקה נשארה ללא איש ביצוע במקום איש מלווה ומנחה.
המסקנה מכל זה… שלשלוט במידע זה מצוין, אך לצעוק שבלעדי אי אפשר, זה יותר גרוע.
כי חברות ואנשים מחפשים מנהיג שילווה ויאציל סמכויות ולא ריכוזיות שבלעדיה אין אפשרות לחיות.
סיפור שני הוא על עובד שביקש העלאת שכר.
העובד טען כי הוא עובד קשה, לא מוערך מספיק ולדעתו מגיע לו תוספת לשכר.
העובד קיבל את התוספת שביקש ודרש.
כעבור מספר חודשים החליט העובד להתפטר מעבודתו ולעבור למקום עבודה אחר.
כאשר נשאל העובד מדוע התפטר לאחר שקיבל את התוספת שדרש… ענה זה כי לא טוב לו במקום העבודה, אינו אוהב את עבודתו ולא מסתדר עם המערכת.
יתכן כי אם ההנהלה הייתה בודקת מדוע החליט דווקא עכשיו לבקש תוספת שכר, הייתה ההנהלה מגלה כי בקשת התוספת אינה הבקשה האמיתית, אלא רק תירוץ ל"אזעקת אמת" מצד העובד על כך שלא טוב לו.
זה קורה עם עובדים רבים במקומות עבודה רבים.
המסקנה מכל זה – לא תמיד אנשים יודעים לומר או אומרים את מה שהם רוצים.
הם מדברים איתנו בסיפורים, משלים, רמזים או בצורה עקיפה כדי לבקש את מה שהם רוצים באמת.
אנחנו צריכים לדעת מה רוצים לומר לנו בין השורות ולאו דווקא מה שנאמר בפועל.
