2000 – 2023
יש אנשים שמטיילים בעולם כדי לראות אותו. רון טייל בו כדי לאהוב אותו.
יש אנשים שהלב שלהם גדול כל כך, שהוא מוביל אותם בכל צומת בחיים.
כך היה רון שמר.
עוד מילדותו הוא לא ראה הבדלים בין אנשים. צבע, דת או לאום לא הגדירו עבורו את האדם. מבחינתו כולם היו ראויים לאותה הקשבה, לאותו כבוד ולאותה חברות. הצניעות, האכפתיות והאהבה שלו לחיים הפכו אותו לאדם שאנשים הרגישו בטוחים לידו.
רון היה סקרן ללא גבולות. הוא אהב ללמוד, ליצור, לחלום ולעשות. כנער השתתף במיזמי יזמות, ייצג את ישראל במסגרת "שגרירים צעירים" ונאם באו"ם על אחדות ועל החיים במדינת ישראל. הוא חלם ללמוד הנדסה גנטית ולמצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא, ובתקופת הקורונה בחר לתרום בדרכו כשעבד במעבדה שסייעה בהתמודדות עם המגפה.
אבל יותר מכל, רון אהב אנשים.
הוא טייל בעולם, פגש תרבויות שונות, התרגש מנופים, מצילומי שקיעות ועד בעלי חיים, ותמיד הזכיר לסובבים אותו כמה העולם שלנו יפה. בכל מקום שאליו הגיע השאיר אחריו חברים, חיוכים וזיכרונות טובים.
גם ברגעים שבהם החיים העמידו אותו במבחן, הוא המשיך לבחור בטוב.
כך היה גם בבוקר השבעה באוקטובר.
כשיכול היה להציל את עצמו, הוא חזר לחפש את חבריו. בדרך הבחין בצעירה שקפאה מפחד, עצר כדי לעזור לה, ורק אחר כך המשיך. גם במיגונית, כשהבין את גודל הסכנה, ביקש מחבריו להתחבא מאחוריו.
אלו לא היו מעשים שנולדו באותו בוקר.
זו הייתה הדרך שבה רון חי.
כשקראתי את סיפורו של רון, הרגשתי שהוא מזכיר לי ערך שמלווה גם אותי לאורך השנים, לראות קודם כול את האדם.
במשך יותר משלוש עשרה שנים, דרך מגזין מדור לדור, אני זוכה לפגוש אנשים מכל תחומי החיים. למדתי שלכל אדם יש סיפור שראוי להישמע, ושכשמקשיבים באמת, מגלים כמה אור יש בכל אחד ואחת מאיתנו. זו גם הרוח שמלווה את המגזין מאז הקמתו: לראות את האדם, לקבל אותו כפי שהוא, ולהאמין שלכל אחד יש משהו בעל ערך להעניק לעולם.
בכל חודש, כשאני כותבת את פינת "האור שנשאר", אני מבקשת שלא נזכור רק את שמות הנופלים, אלא גם את האדם שהם היו. את החלומות שנשאו, את הדרך שבחרו, את הערכים שחיו לאורם ואת האור שהשאירו אחריהם.
רון שמר חי כך.
הוא ראה את האנשים שסביבו, בלי מחיצות ובלי תנאים. הוא הושיט יד, הקשיב, עזר, אהב את החיים ואת העולם, וגם ברגעיו האחרונים בחר באחרים לפני עצמו.
זהו האור שנשאר אחריו.
אור של אנושיות, של חמלה, של אהבת אדם ושל אמונה בטוב.
אור שממשיך להאיר גם היום, בכל מי שבוחר לראות את האדם שמולו.
יהי זכרו של רון שמר ברוך.
