2000 – 2023
יש אנשים שהאור שלהם לא מתחיל ברגע הגבורה האחרון שלהם.
הוא נמצא הרבה קודם, בדרך שבה הם חיים, בבחירות שהם עושים, במבט שלהם על העולם וביחס שלהם לאנשים סביבם.
כזו הייתה סרן עדן נימרי ז"ל.
עדן, ממודיעין, בתם של שרון יעל ומיכאל ואחות להדר ולנוגה, הייתה ילדה חכמה, יפה, סקרנית, חייכנית וחברותית. מי שהכיר אותה מספר על אהבת חינם, אופטימיות, חמלה, סובלנות ויכולת אמיתית לראות את הזולת. לא רק לראות, אלא להיות שם עבורו.
כבר מגיל צעיר מאוד השחייה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. עדן גדלה בתוך המים, בתוך עולם של התמדה, משמעת, תחרותיות בריאה והרבה כוח רצון. היא הייתה שחיינית תחרותית מצטיינת, השתתפה בתחרויות בארץ ובעולם, ובמשך שנים השקיעה בספורט שאהבה כל כך. לצד כל אלה הייתה גם תלמידה מצטיינת, מלאה בסקרנות, בכישרון ובחלומות גדולים.
היה לה מסלול ברור. היא יכלה להמשיך כספורטאית מצטיינת, ואולי גם לפתוח לעצמה דלת ללימודים בארצות הברית עם מלגת שחייה. אבל עדן בחרה אחרת.
היא בחרה בשירות משמעותי. בחרה לצאת מאזור הנוחות, לוותר על מסלול מוכר ואהוב, ולהיכנס לדרך חדשה של שליחות, אחריות ומנהיגות. היא התגייסה לקורס טיס ובהמשך עברה לחיל התותחנים, שם שירתה כלוחמת ומפקדת צוות ביחידת "רוכב שמיים".
זו בעיניי אחת השכבות העמוקות בסיפור שלה, היכולת לבחור לא רק במה שנוח או צפוי, אלא במה שמרגיש נכון. לבחור בדרך שיש בה נתינה. לבחור להיות חלק ממשהו גדול יותר.
בשבעה באוקטובר, במוצב נחל עוז, עדן מצאה את עצמה בתוך מציאות בלתי נתפסת. ברגעים של פחד, בלבול וסכנה, היא לקחה פיקוד. היא הרגיעה, כיוונה, הגנה ונלחמה. היא לא חשבה רק על עצמה. היא ראתה את החיילות שסביבה, לקחה עליהן חסות, ובמעשיה הצילה חיים.
האור שנשאר מעדן הוא אור של מנהיגות שקטה.
אור של עוז לצד ענווה.
אור של נערה ואישה צעירה שחיה מתוך ערכים, ונפלה מתוך אותם ערכים.
עדן השאירה אחריה עקבות עמוקים של אומץ, אנושיות, אחריות ואהבת אדם.
ההדהוד של חייה ממשיך להזכיר לנו כמה כוח יש בבחירה, בנתינה, וביכולת לראות את האחר גם ברגעים הקשים ביותר.
יהי זכרה ברוך.
