״היי סיגל, חג שמח!
רציתי לעדכן אותך שעברתי את כל השלבים האחרונים ,ועוד שבועיים אני עולה על טיסה ומתחילה את התפקיד .זה לא היה קורה בלי הליווי שלך בכל התקופה הזאת, תודה רבה!".
ההודעה הזו הגיעה אליי לפני כמה ימים, וריגשה אותי עד עמקי נשמתי.
לא אני המצאתי לה את הרצון – הוא היה שם כל הזמן. היא זו שרצתה, היא זו שחלמה. אבל כמו תמיד, לפני קפיצה גדולה מגיעים החששות. המעבר מהמוכר, מהבית, מאמא ואבא ,למדינה אחרת, לתקופה ארוכה – זה לא פשוט.
היא צעירה, לא מזמן השתחררה מהצבא. הזדמנות חלומית נקרתה בדרכה, אבל האם היא באמת שלה?
שאלנו שאלות:
מה היא תקבל אם תישאר?
מה היא תקבל אם תיסע?
האם זה באמת החלום שלה או של מישהו אחר?
האם זה תואם לערכים שלה?
עברנו על כל האפשרויות, בחנו מכל זווית. ואז, זה כבר היה עניין של זמן.
עברו חודשיים – והיא עשתה שינוי בחשיבה.
וזהו !היא בחרה. היא קפצה למים.
היא נוסעת.
איזו אמיצה.
בהצלחה כ.
תגובה אחת
Walla magniv