בגרות טיפולית – מה זה?

כילדים, כשהרגשנו לא טוב – הגישה הנפוצה היתה: רופא, או כדור, או שניהם.

וכך מנתבים אותנו להאמין שאלה האופציות הטיפוליות שיש לנו.

שנים עוברות, ומי לא מתמודד, מתי שהוא, עם איזה שהוא קושי בריאותי כזה או אחר?

ותמיד: או רופא או כדור או שניהם…

לרובנו, מתי שהוא 'נופל לנו האסימון' שאולי "או רופא, או כדור, או שניהם"

אינן האופציות היחידות,
מתחיל לקנן החשש שאולי הן גם לא בהכרח האופציות המיטביות,

וכך נזרע הזרע הראשון לקראת בגרות טיפולית.

אנחנו נחשפים לסיפורים על 'ההוא שלא הרגיש טוב, אף רופא לא עזר לו, אף כדור לא הועיל,

ולבסוף רק XYZ הקל ופתר את הבעיה.

על 'ההיא שחלתה במשהו והתמודדה עם קשיים עצומים ולא נמצא לה מזור בנתיב הנפוץ,

ולבסוף רק מאן דהוא היה הפתרון.

וכך בהדרגה מחלחלת התחושה שאולי כדאי לפנות לכיוונים אחרים, לכוון את ערוצי-החשיבה החיוביים

שלנו למקורות עזרה נוספים, אחרים, שונים, לאו דווקא אלו אליהם הורגלנו לפנות.

אבל אנחנו לא ממהרים, יש זמן, אולי בפעם הבא, קצת דוחים את הצעד הזה.

וכך, בפעם הבאה שנצטרך עזרה – נותר רק להתגבר על הדחיינות הקטנטנה שנותרה…

ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לנקודה בה אנחנו המחליטים איזו עזרה נקבל,

אנחנו הבוחרים במי להיעזר, מתי, ועד כמה.

וכך נפתח בפנינו עולם שלם של אפשרויות מגוונות לעזרה, אנחנו לומדים עליהן,

קוראים, מבררים – ובוחרים.

אנחנו בוחרים מתוך ידע, מתוך בחירה, מתוך החלטה,

ומתוך הבנה שבעצם, האחריות לבריאותנו היא אצלנו, שלנו, ובידנו לבחור בה. 

הנה, הגענו לבגרות טיפולית!
ומכאן ואילך, ככל שנתגבר על דחיית-ההחלטה, ככל שנאסוף יותר התנסויות חיוביות, ככל שנפעל מתוך בגרות טיפולית – נשפר את הבריאות.
תוך כדי כך נתמלא באנרגיות, נקרין חיוביות, והסביבה תשמח אלינו חזרה.