באוקטובר 2023, מדינת ישראל נקלעה לאחת מהמלחמות האכזריות והמאתגרות בתולדותיה – מלחמת חרבות ברזל. האווירה במדינה הייתה כבדה, חלקים רבים מהמדינה היו תחת אש, והתמודדות עם פשעים נגד האנושות וטרור שהובילו לנזק נפשי ופיזי רב. אך במקביל, החברה הישראלית הראתה גבורה ואחדות נדירה.
בואו נסקור בקצרה את התמודדות של החברה עם המלחמה, הקושי שהיא עברה ואת האופטימיות שצמחה מתוך האפר. אין סוף סיפורים על אומץ לב, שיתוף פעולה ותמיכה הדדית שהובילו לתחושת אחדות חזרה, תחושה שלצערי הלכה והתמוגגה מהר כפי שהגיעה.
הלחימה עוד נמשכת והמצב קשה ומורכב לכולם, המלחמה הזאת תשאיר צלקות בוודאות על החברה הישראלית, אך היא גם יצרה הזדמנות לחידוש ושינוי. היא פתחה מחדש שיח חשוב על עתיד המדינה, הכיוון בו "הרועים" מובילים את החברה, החינוך, התרבות, היציבות, השלום, הביטחון והכלכלה. המשבר הוביל להתעוררות חברתית ולקריאה לשינויים מעמיקים במערכות שונות, אבל מערכת אחת עומדת איתנה ולא משתנה. נכון המערכת הפוליטית, אותם פוליטיקאים נשארים, אותה השיטה שלא עובדת לנו כבר יותר מדי זמן, תקציבי הענק שמתחילים בכותרות מרשימות בעיתוני הכלכלה והחדשות ונגמרים במחדלים, כספים אבודים ופרויקטים עקומים.
בתקופה של אחרי מלחמה, החברה הישראלית תידרש לבנות מחדש, לאחות פצעים ולמצוא דרכים להתקדם לשלב הבא, שלב שבו, אני מקווה, היא תחזיר לעצמה את הריבונות על מה שבאמת קורה כאן, היא תחדל ללכת אחרי ה"רועים" המזמרים ותהפוך את המדינה למה שהיא הייתה אמורה ותמיד יכלה להיות – ארץ זבת חלב ודבש. עם כל הקושי אני סבור שזהו זמן של תקווה מהולה בפוטנציאל, זמן לבנות יחד את העתיד שנרצה לראות. האופטימיות שצמחה מתוך האתגרים היא הנשק הסודי שלנו להתמודדות עם העתיד וזהו המסר שאני רוצה להעביר: יש תקווה, יש מומנטום החברה צריכה אנשים חזקים עכשיו.
