"אני מרגיש חסום, כבר כמה שבועות אני לא מצליח לכתוב משהו משמעותי, אני משרבט מילים ומוחק, לבסוף המסך נשאר ריק, מה יהיה?"
האם המצב הזה מוכר לכותבים והיוצרים שביניכם?
אני מניחה שחסמים בכתיבה מוכרים להרבה מהכותבים. לעיתים חסמים אלה מופיעים תוך כדי תהליך הכתיבה של סיפור או ספר, ולעיתים לאחר סיום פרויקט כתיבה אחד, כשרוצים להתחיל יצירה חדשה.
גם אני נמצאת במצב הזה בזמן כתיבת המאמר שלפניכם ומנסה להתמודד עם מחסום הכתיבה שלי, תוך כדי ההצעות שאציג כאן. אלה מספר הצעות שהציעו לי וכמה שצברתי מניסיוני האישי במהלך השנים מאז שהתחלתי לכתוב סיפורים ומאמרים.
ראשית, מציעה להירגע ולא להילחץ מהמחסום בכתיבה והיצירה.
אני יודעת שפרק הזמן הזה גורם לאי שקט, ורובנו מנסים לשנות את מצב התקיעות. אך אני מוצאת שהפתגם הצרפתי הידוע המתייחס לרצון לשנות, המוכר יותר בגרסתו האנגלית, האומר –
The more you try to change it, the more it stays the same"", מתאים גם כאן.
ובתרגום חופשי לעברית – "ככול שאתה מנסה יותר ויותר לשנות זאת, כך זה נשאר אותו הדבר". במצב של תחושת תקיעות ומחסום בכתיבה, יש מקום לשחרר את הרצון לשנות ופשוט להיות עם תחושה זו. לפעמים הדברים בתוכנו מתבשלים לאט וזמן הדגירה לא ידוע לנו מראש.
בהקשר זה, דבריו של מאיר ויזלטיר זכרו לברכה, שהלך לעולמו לא מזמן, מלווים אותי מאז ששמעתי אותם מפיו בזמן הסדנה לשירה בהנחייתו, סדנה בה השתתפתי במסגרת לימודיי באוניברסיטת חיפה בחוג לספרות עברית והשוואתית. הוא הדגיש שכותבים צריכים מידי פעם לדעת "להתבטל" ולא לעשות דבר כי מתוך זמן "הבטלה" הזה ייוולדו חומרים מעניינים שישמשו את הכותב ביצירתו.
זה הזמן להקשבה והתבוננות, פנימה והחוצה.
והנה כמה מילים על הקשבה והתבוננות במיוחד בזמן מחסומים בכתיבה:
אחרי ששחררנו את הרצון לשנות את מצב התקיעות, כדאי לצאת החוצה למרחב הפתוח, להתבונן בטבע מסביב ולתת לו לדבר אלינו. כל מה שהכותבים והיוצרים צריכים לעשות במרחב הפרוס לפניהם, הוא להקשיב. מפתיע לגלות כיצד הטבע יכול לדבר אלינו. על פי רוב, אנו עסוקים בשיח פנימי, או נכון יותר בפטפוט פנימי בראש, לכן אנו לא באמת שומעים ורואים את מה שקורה בחוץ. ההזמנה כאן לעצור את השיח הפנימי ולתת מקום לחוץ לדבר אלינו.
ואם אנחנו כבר נמצאים בחוץ, כדאי לנו להקשיב גם לשיח בין האנשים השונים: אם בסופרמרקט, בתחנת אוטובוס, בבתי קפה, בקופת חולים ועוד. המשפטים שאפשר לשמוע, יכולים להיות בסיס לאיזה שהוא רעיון לסיפור ואף ניתן להשתמש באותם המשפטים עצמם ולשלב אותם ביצירה בעתיד.
מלבד זאת, ההתבוננות באנשים וההקשבה להם, עוזרת באפיון הדמויות בסיפורים ובבנייה שלהם בצורה שיוצרת אמינות, שהרי היצירה הספרותית יש בה משום חיקוי מציאות.
הצעה נוספת לזמן שכזה, חשובה לא פחות, לפחות בעיניי, היא למלא את עצמנו בפעילויות שאנו אוהבים, אם זה לקרוא, לשמוע מוזיקה, לרקוד, לראות סרטים, הצגות, להשתתף בפעילויות ספורטיביות, לצאת לטיולים בטבע ובעולם, כל אחד לפי אהבתו. חשוב למלא את המצברים, משם יצאו חומרים מדהימים.
אז, אם הכותבים והיוצרים שביניכם מרגישים לעיתים חסומים, כנראה שהם צריכים למלא מצברים. ראו בזמן הזה ברכה. אם תשחררו ותקבלו זאת באהבה, משם תגיע היצירה.
