רכבת החיים של סיגל אור כהן

סיגל אור עברה תאונת רכבת קשה, התגרשה ועזבה את העבודה, אבל לא ויתרה על החיים, וכיום 14 שנה אחרי, היא המציאה את עצמה מחדש – בעיר אחרת, עם יעוד אחר ועם ספר מרתק ביד

מאת זהר נוי

סיגל אור כהן (54), אם לשלושה בנים מתל אביב, היא אחת ההוכחות לכך שהחיים חזקים יותר מהכול.

ב-21 ביוני 2005 עלתה סיגל אור כהן על הרכבת מתחנת השלום בתל אביב לביתה בלהבים. זה היה יומה האחרון במשרדי בנק הפועלים שוויץ שבמגדלי עזריאלי. סיגל אור עמדה לצאת לשליחות בקנדה מטעם הבנק עם בעלה ושלושת בניהם.

התפקיד כלל ניהול נציגות הבנק בטורונטו, והקמת נציגות חדשה בוונקובר. למעשה, היא הגיעה למשרד בתל אביב רק כדי לאסוף את כרטיסי הטיסה ולהיפרד מצוות העובדים, אך התוכנית השתבשה. הרכבת דרומה לביתה לא הגיעה ליעדה.

הרכבת התנגשה במשאית שעלתה על המסילה מדרך עפר לא מוסדרת, ליד קיבוץ רבדים בשפלה. בתאונה המחרידה שנודעה כ"אסון רבדים", קיפחו את חייהם שבעה בני אדם ונפצעו יותר מ-200 נוסעים – מהם 46 קשה. מזלה הגדול היה שמסוק חילוץ של חיל האוויר ראה מהאוויר אישה אנונימית שרועה מחוסרת הכרה בלב שדה חמניות כ-40 מטרים ממקום התאונה. סיגל אור סבלה מפגיעה רב-מערכתית והיא עברה שתי החייאות.

הספר "רכבת השעה חמש וארבעים" שיצא בהוצאת "ספרי ניב", מתאר מסע חיים מרתק של ויקי – אישה שמתקדמת מקרון לקרון ועוברת טרנספורמציה מלאה של שינוי פנימי, תפיסתי, חשיבתי – ממקום של אישה קרייריסטית, שמדברת במושגים של ריביות ותשואות למקום מאוזן עם רוחניות ותטא הילינג בחייה.

סיגל אור כהן: "כתבתי את הספר כרומן מרתק. הוא מתאר את כל הקשיים וההתמודדויות ברגע אחד שהכול מתפרק, משתנה.

"שכבתי בבית החולים ללא הכרה וכשהיא שבה אליי, כל מה שיכולתי לפקוח – היה רק עין שמאל. עברתי תהליך ארוך של ריפוי פיזי ונפשי שבאמצעותו למדתי רובד אחר רובד 'להתבונן על החיים בדרך אחרת-מודעת ומפוכחת יותר. 'מסע של התעוררות'.

"כל מי שיקרא את הספר יוכל ללמוד ממנו איך לחיות יותר מדויק, מאוזן, לשחרר את משקעי העבר, את הבחירות הקרמתיות, להתחבר למהות הפנימית שלו ולהגשים את עצמו. הבחירה היא בידינו".

 

היית מגיעה למקום הרוחני הזה בלי התאונה?

"אין סיכוי. אני תמיד אומרת שקיבלתי מתנה בחיים – זכיתי לעבור תהליך שינוי פנימי והרחבת התודעה. התהליך הזה נרכש בעמל רב ועם לא מעט ייסורים. מסע טרנספורמטיבי של תשע שנים. 'לידה מחדש'".

מאמינה שמה שקרה לך זה גורל? חוסר מזל?

"כשעליתי לרכבת התיישבתי בקרון האחרון, קול פנימי קרא לי 'קומי' והתקדמתי לקרון הראשון שבו נהרגו שבעה אנשים ואני עפתי מתוכו החוצה.

"האם זה גורל? חוסר מזל? אנחנו בטח לא יודעים באותו רגע לנתח את זה. יש דברים שצריכים לשקוע עם הזמן, ללמוד אחרת ואז נוכל אולי לקבל תובנות אחרות כדי להבין למה זה קרה, למה השיעור שקיבלנו היה כל כך כואב".

לאורך השיחה שלנו את מציינת כמה פעמים כמה קשה היה לך להשתקם ולמעשה את אומרת ש"זה עדיין שיקום אינסופי" – תסבירי.

"בהתחלה אמרו הרופאים: 'אם סיגל אור תישאר בחיים אנחנו לא בטוחים שהיא תלך'. אחרי שהתחלתי ללכת הניחו הרופאים שמדובר בחמש-שש שנים של שיקום, ואני אמרתי בליבי: 'מה הם מקשקשים. יש לי תפקיד בבנק, שטרם אויש. הם מחכים לי. אני צריכה לחזור'.

"היום אני מבינה שאין קיצורי דרך, הם צדקו. היום אני נהנית להגיד שאני בשיקום אינסופי. זהו מסע אינסופי".

תהליך כתיבת הספר

כשסיגל אור כהן התיישבה לכתוב את ספרה, המילים פרצו ממנה. הכאבים, התלאות והתובנות נשפכו על הדף והפכו לספר מרתק ובעל תובנות משמעותיות לחיים. סיגל אור מצליחה להעביר בספרה את כוח הרצון של שמחת החיים, ערכי האמת והיושרה, האהבה ואת חופש הבחירה מחדש. למרות כל מה שעברה היא לא ויתרה ונלחמה דווקא מהמקום היותר קשה להבין מה נכון וטוב לה.

היא כותבת בספרה "כשאתה מדייק עם עצמך, היקום הזה מדויק". בספרה היא מתארת את מסעה כרומן ומבקשת להעביר את המסר שאם לא נקשיב לרצונות שלנו, לקול הפנימי, היקום ידע להראות לנו את הדרך גם בדרך פחות נעימה או כואבת.

מדוע היה חשוב לך להוציא ספר?

"בשלבי ההתעוררות בבית החולים אמר לי הקול "שליחות אחרת לפנייך'. תהליך התעוררות מתרחש תמיד בשלבים, בסבלנות, אף פעם לא ברגע אחד, כמו הספר. אכן שליחות אחרת נתגלתה לפניי.

"היה לי חשוב לספר את הסיפור ולחלוק את התובנות שהאירו את דרכי, הרבה מאוד אנשים יכולים להזדהות עם פרק מסוים, שיעזור להם להבין לשחרר את משקעי העבר, ללמוד אחרת, להתפתח, לשנות תפיסה ולברוא את מציאות חייהם בצורה מאוזנת ובריאה. כולנו ראויים".

מה את רוצה שייקחו מהספר שלך?

"אני רוצה שמי שיקרא את הספר יעבור תהליך מעורר לחיים בלי לחוות את הקושי המטלטל שאני חוויתי. שכל מי שיקרא את הספר יקבל כלים להבין מה לא טוב לו בחיים, לעשות בחירות אחרות, לטעת זרעים חדשים של מילים טובות ומעשים טובים ולדייק את החיים".

סיגל באמת סוחפת בדיבור שלה וניכר שהיא עברה תהליך מעורר השראה שגרם לה לראות את החיים בצורה אחרת לגמרי. "גם אני הייתי משימתית ממוקדת במטרות ובתפקידים מצליחים ולא עצרתי לרגע".

אז לא יכולת לעבור את המסע הזה ולהיות במקום שבו את נמצאת היום בלי התאונה הקשה?

"וואו. אני באמת לא יודעת. כנראה שלא. זוהי הסיבה שכל כך חשוב לי שאנשים יקראו את הספר. שילמדו לעצור רגע, להתבונן ולשנות את הבחירות בחייהם. אני עברתי את 'מסע השיעורים' והבנתי את התובנות. ההתבוננות פנימה זהו מסע של התעוררות והתפכחות. הבנתי שיש סיבה גבוהה לכל קושי שמגיע אלינו בחיים".

 

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 97
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן