מאת: זהר נוי צילום : ריטבו פוטוגרפיקס
רומיקס הוא משחק קלפים חדשני ראשון מסוגו בארץ ובעולם ללימוד מוסיקה וכולל 6 משחקים במארז אחד.
הוא מבוסס על תווים מוסיקליים ומיועד לכל המשפחה, לקבוצות קטנות וגדולות וליחידים. הוא נועד במיוחד למשפחות בהן יש ילד או ילדים מנגנים וסביבם מבוגרים חסרי ידע מוסיקלי (לגילאי 5-99). המשחק מסייע ליצירת אינטראקציה חברתית בין נגנים ולתרגול תבניות ומושגים מוסיקליים שונים. כללי המשחק פשוטים ונגישים והוא מתאים לכולם. שמות רכיבי המשחק (תווים) רשומים על גבי הקלפים בבירור.
את ההשראה לפיתוח "רומיקס" שאב המוסיקאי והיוצר מקסים לוי מתוך רצונו להרחיב את טווח הפעילות בהוראת הנגינה ולשלב פעילויות ששמות דגש על היבטים מעט מוזנחים בתחום. המשחק הוא ניסיון לערב את מעגל הסובבים של המנגן בחוויית הנגינה שלו גם אם אין להם ידע מוסיקלי. כמורה לנגינה מצא מקסים שעקרונות הקניית שפה (במיוחד שפה שנייה) מסייעים לתלמידי הנגינה ומשפרים את הישגיהם, בעיקר בזיהוי והכרת תווים ומבנים מוסיקליים.
רומיקס כולל דף טבלת שמות התווים וכללי המשחק, 4 סדרות של 15 קלפים. על פני הקלפים מודפסים תווים מוזיקליים ובפינה השמאלית העליונה מופיע שם התו. כל סדרה היא בצבע שונה (אדום, ירוק, כחול, צהוב). בנוסף כולל המשחק 2 קלפי ג'וקר, 3 קלפי מפתח ושקפים של סימני התק (דיאז, במול, בקאר) לגזירה ושימוש לפי הצורך. בחפיסה ניתן לשחק משחקי זיכרון ברמות קושי שונות, משחקי צירופים שונים וגם משחקי יחידים (סוליטייר).
מקסים לוי (68), אב ל-3 וסב לשישה נכדים הוא מוסמך במוסיקה (M.Mus) מטעם אוניברסיטת תל אביב. זוכה פרס התחרות הבינלאומית החמישית להלחנה, חיפה, 2001. יליד בולגריה וכיום תושב עכו.
מקסים לוי החל לנגן בפסנתר לפני שהוא היה בן 5. מהרגע הראשון התעניין ב"מה" ו"איך" שמאחורי השליטה בכלי והכרת יצירות שונות. עד סיום לימודי התיכון השלים גם לימודים בקונסרבטוריון ע"ש רובין בתל אביב (כיום ע"ש אריסון ובשפת היום יום קונסרבטוריון שטריקר). למרות שלמד נגינה קלאסית נמשך תמיד אל הג'אז והמוסיקה הקלה והיה חבר במספר להקות חובבים. במהלך לימודיו באוניברסיטה החל מקסים לנגן בפסנתר באופן מקצועי, בעיקר בליווי זמרים ואמנים והשתתף במופעים מוסיקליים, כן הקדיש זמן להלחנה וכתב בסגנונות שונים – מפזמונים ועד יצירות "קלאסיות". פזמונים פרי עטו בוצעו והוקלטו בין היתר על ידי שושיק שני וששי קשת.
בתחום הקלאסי נגנו את יצירותיו מוסיקאים מובילים בארץ ובחו"ל, ביניהם: אנסמבל מולטימדיה – חיפה, אנסמבל מיתרי הגליל, מיכאל קלינגהופר – קונטרבאס, אנסמבל מוסיקה נובה, אנסמבל אינטֶרקונטֶמפורָניה – בוקרשט, תזמורת השלום – פריס, ויסם בוסתני – חליל צד – לונדון, חרות ישראלי – פסנתר, ברט ברמן – פסנתר ואחרים.
כנגן חייב היה מקסים לשפר את יכולות קריאת התווים וחזר לתרגילים וטכניקות שונות שלמד בילדותו. במקביל החל מקסים את צעדיו הראשונים בחינוך מוסיקלי כמורה לפסנתר ומקלדת ולאחר מכן כמרכז תאוריה והרמוניה וכמנצח תזמורות נוער. בשנות ה-80 עבר עם משפחתו לעכו והחל לעבוד בתזמורת העירונית. במסגרת תפקידיו סייע למנהל הקונסרבטוריון דאז לגבש תכנית לימודים ולזכות בהכרה של משרד החינוך.
כמורה לנגינה מצא מקסים שעקרונות הקניית שפה (במיוחד שפה שנייה) מסייעים לתלמידי הנגינה ומשפרים את הישגיהם – בעיקר בתחום של זיהוי והכרת תווים ומבנים מוסיקליים.
מוטיבציית האימון
בעיה גדולה איתה התמודד מקסים כמו רבים מעמיתיו למקצוע היא מוטיבציית האימון. בדיקות לא פורמליות שערך במוסדות בהם עבד העלו שככל שהורים ובני משפחה אחרים מעורבים בפעילות הנגינה של הילדים – כך גדלה המוטיבציה לנגן וגדל הרצון להתמיד ולהתקדם בתחום הנגינה.
מקסים לוי מספר: "בעיה מרכזית בתחום אימוני הנגינה היא שתלמידי הנגינה מתקשים לעתים בקריאת תווים, לכן הם מעדיפים לנגן קטעים מוכרים "משמיעה". חוסר מיומנותם בקריאת תווים פוגעת בהכרת קטעים מורכבים יותר ובהשגת שליטה בנגינתם. למעשה תלמידי הנגינה הם "בודדים במערכה" ולסובבים אותם אין כלים לסייע להם וההורים והמשפחה יכולים רק לנסות לעודד את הנגנים הצעירים להתאמן – בקיצור "לנדנד". עם התגבשות ההכרה בבעיה התחלתי באלתור עזרים להשגת פתרונות. בתחילה היו אלו פתקים בגדלים וצבעים שונים שהוכנו לתלמיד ספציפי. אחר כך כבר היו ערכות של קלפים שהודפסו במדפסת ביתית".
מקסים לוי מוסיף: "השפה המוסיקלית היא רבת גוונים והיבטים, לכן היה צורך בהגדרה מדויקת ביותר של הבעיות בכל היבט של נגינה ומציאת המענה האינסטרומנטלי התמציתי והמדויק שיהיה נגיש גם למי שהם חסרי ידע מוסיקלי. לאחר ניסיונות שנמשכו מספר שנים החל להתגבש בראשי רעיון למשחקי קלפים לכל המשפחה שמבוססים על תווים מוסיקליים".
"עקרונות המשחקים הם פשוטים ומבוססים על משחקי קלפים ידועים. במילים אחרות מהות הפעולה במשחקים אינה שונה ממשחקי קלפים נפוצים. סימני הקלפים (האופרנטים) הם "תווים" והכרתם היא הערך המוסף של שימוש במשחקים. התהליכים שעוברים המשתמשים בקלפים דומים לתהליכים שעוברים ילדים בבואם להכיר אותיות ומספרים בשנים שלפני בית הספר ובשנותיהם הראשונות בבית הספר.
"במקביל, העובדה שבני משפחה וידידים יכולים לשחק במשחקים יחד עם לומדי הנגינה, הופכת את העיסוק בנגינה ממבודד ומפריד למאחד, משתף ומאפשר לכל הסביבה לקחת חלק בחוויית הנגינה של הילד היחיד".
את ההשראה לפיתוח "רומיקס" שאב מקסים לוי מתוך רצונו להרחיב את טווח הפעילות בהוראת הנגינה ולשלב פעילויות ששמות דגש על היבטים מעט מוזנחים בתחום. הוא ניסה לערב את מעגל הסובבים את המנגן בחוויית הנגינה גם אם אין להם ידע מוסיקלי.
האם אפשר לשחק גם עם מי שאינם קוראים תווים? "בהחלט כן. המוצר מיועד לכל המשפחה, במיוחד למשפחות בהן יש ילד או ילדים מנגנים וסביבם מבוגרים חסרי ידע מוסיקלי. המשחק מסייע ליצירת אינטראקציה חברתית בין נגנים ותרגול תבניות ומושגים מוסיקליים שונים. המשחק מתאים לכולם כי כללי המשחקים הם פשוטים ונגישים. בהחלט כן. רישום שמות התווים בפינת כל כרטיס או קלף מאפשר למי שאינו יודע תווים להשתתף על ידי קריאת השמות. ואלו שיודעים תווים זוכים לתרגול נוסף וחיזוק הידע המוסיקלי שלהם. וכאן מגיעים למשפחה. ילד שלומד נגינה הוא בדרך כלל בודד מול שאר בני המשפחה שאינם מנגנים כמוהו. הם מצפים לשמוע נגינה "יפה" ככל האפשר אך אין להם מה לתרום לעצם התהליך. כרטיסים (קלפים) שעליהם ציור של תו ולידו שם אותו תו הם מכשיר שיכול לאפשר שיתוף פעולה בין מנגנים ולא מנגנים. זאת בדומה לשימוש בקלפי משחק רגילים בהם די להכיר את המספרים מ – 1 עד 10 ועודA (אס) ושלושה ציורים של מלך מלכה ונסיך. כעת אפשר לשחק משחקי זכרון ומשחקי צירופים שונים בקבוצה קטנה או גדולה. ואין משמעות לרמת ההיכרות עם החומר הויזואלי. תמיד אפשר לקרוא את המספר או שם התו בצידי הקלף. מי שמנגן יכול לשחק גם עם מי שאינו מנגן – אבא, אמא, סבא, סבתא, דודים ובני דודים.
וכך, תלמיד הנגינה מוצא עצמו באינטראקציה חברתית עם סביבתו, אינטראקציה שמבוססת על ידע מוסיקלי, וכדרך אגב משפר יכולות שתורמות לנגינתו – ממש כמו בינקות – כשהיה צריך לזהות עיגול ומשולש ולספור מ – 1 עד 10. או להכיר אותיות ולחבר מהן את שמות בני המשפחה או שמות של חיות או פירות".
מקסים לוי מסכם: "ללא ספק זוהי מהפכה בשיטות החינוך המוסיקלי. שוב לא עוסקים בשינון קטעים שונים, אלא משלבים מנגנוני משחק במהלך ההוראה והופכים את התהליך ל – FUN ! כעת כבר לא צריך "לנדנד" לילדים להתאמן. הוספת משחק לתהליך הלמידה משתלב במגמה הולכת ומתרחבת בתחום החינוך בכלל של גיימיפיקציה – שילוב טכניקות משחק בתהליך ההוראה, אך הילדים אינם מנגנים רק ביחידות. רבים מהם מנגנים בכלי תזמורת שונים ומשתתפים בתזמורות והרכבים מגוונים. נטילת חלק בנגינה קבוצתית היא בעלת השלכות חברתיות רבות. ככל שמקסים צבר ניסיון רב יותר התברר לו כי ההיבט החברתי של הפעילות המוסיקלית הוא קריטי להצלחתה".
"לדעתי", מוסיף מקסים, "משחקים מוסיקליים נועדו להעשיר את חוויית לימודי הנגינה, לערב בחוויה הלימודית גם את מי שאינם לומדים נגינה, לאפשר אינטראקציה חברתית סביב נושא הנגינה בסביבה לא מחייבת".
כשהוא מודע להיבטים החברתיים של לימודי המוסיקה ועשיית המוסיקה ניסה מקסים לשלב פעילויות חברתיות עם גוון מוסיקלי חזק יותר במקביל לעצם הנגינה בתזמורת. השימוש במשחקים היה פתרון מועדף בשעות הפנאי במחנות קיץ ונופשונים מוסיקליים, מה גם ששחקנים בעלי ידע מוסיקלי יכולים לשחק ברמה גבוהה יותר ולהשתמש בידע המוסיקלי שצברו להגדלת הישגיהם במשחק.
חזון חינוכי
החזון החינוכי של מקסים לוי הוא חינוך מוסיקלי שכשמו כן הוא. לדעתו "עיסוק במוסיקה מקנה ערכים שונים, כגון משמעת עצמית, דבקות במטרה, שיתוף פעולה בקבוצה להשגת מטרה משותפת, כבוד לזולת, הימנעות מאלימות.
את הערכים האלה אפשר להקנות בעזרת המוסיקה. יש כאן שתי פנים. הפן האחד הוא נגינה – משמעת עצמית ודבקות במטרה הם ערכי יסוד בדרך להשגת מיומנות נגינה ושליטה בכלי. שיתוף פעולה והקשבה מתוך כבוד לזולת מאפשרים לגבש קבוצות נגנים לכדי אנסמבל מלוטש ומגבירים את ההנאה מהנגינה. ביטוי עצמי באמצעות נגינה מייתר את הצורך בשימוש באמצעים קיצוניים להשגת תשומת לב. יכולת ביטוי מוסיקלי משפרת את הדימוי העצמי של המוסיקאי ומייתרת שימוש באלימות. הפן השני הוא האזנה: פיתוח יכולת האזנה מעצימה את החוויה המוסיקלית ומגדילה את טווח הקשב של המאזין, האזנה וריכוז הם ביטוי עליון למתן כבוד לזולת. רבות נחקר ונכתב על עיסוק במוסיקה כמגביר פעילות המח שתורם להתפתחות האינטליגנציה. פן נוסף להתפתחות זו הוא הצורך לקשור פעילות מוסיקלית לפעילויות אחרות בחיי המוסיקאי (נגן כמאזין) כדי שלא יסתגר בד' אמותיו. אין עדיפות לסגנון מוסיקלי אחד על משנהו. יש לשאוף להכרת מירב הסגנונות והתקופות ולאפשר לנגנים ולמאזינים לגבש את העדפותיהם וטעמם".
סיפורים, מנגינות ומה שביניהם
בואו ניקרא סיפור. אנחנו מכירים את כל האותיות והמלים וזה כיף לקרוא סיפור. מי שלא רוצה לקרוא, תמיד יכול לספר בעל פה. אך אז יכול להיות שישכח משהו מהסיפור. אז אולי עדיף להקריא מהדף? מנגינה היא כמו סיפור. אפשר לשמוע אותה, ואפשר לנסות לזמזם אותה או לנגן אותה מהזיכרון. בדרך כלל כשמנגנים מהזיכרון מסתבכים קצת עם הצלילים. אז אולי עדיף לנגן מדף תווים?
זו מנגינה קצרה. אך יש בה כל כך הרבה סימנים. יש קוים מאוזנים ומאונכים, יש עיגולים – למעשה אליפסות, יש קשתות, ויש אותיות ומלים ועוד באנגלית, ומספרים וסולמיות ועד ועוד…
קשה לעקוב אחרי כל הסימנים ביחד. אז בואו נעשה סדר. לאורך כל הקטע יש כמה קוים מקבילים:
אלו חמישה קוים מקבילים שנקראים "חמשה".
ומתוך כל הסימנים האחרים נתמקד באליפסות. אלה הם התווים.
האליפסות האלה יכולות להופיע בכל מקום בחמשה.
כל תו מקבל שם לפי המקום שלו בחמשה. שם התו ושם הצליל זהים.
התווים מעניינים אותנו כי המקום שלהם בחמשה מסמן לנו איזה צליל להשמיע. צליל לא נכון מקלקל את המנגינה.
בעצם, אפשר לסדר את התווים על החמשה לפי גובה .
ואז אפשר לדקלם את השמות לפי סדר, כמו מדקלמים מספרים.
1,2,3,4,5,6,7,8,9,10
דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו
בעצם, אם נפריד את התווים ונצייר כל תו על קלף – נוכל לשחק בקלפים כל מיני משחקים.
למשל משחקי זיכרון : למצוא שני קלפים שבהם אותו תו.
או רביעיות: להחליף קלפים בין החברים עד שמקבלים 4 קלפים עם אותו תו בצבעים שונים.
או 4 קלפים מאותו צבע בסדר עולה או יורד.
או לשחק מלחמה: הקלף הגבוה לוקח.
ואיך ישתתף במשחקים כאלו מי שלא יודע תווים?
מאד פשוט – בפינת כל קלף מופיע שם התו שמצויר על הקלף. כך, גם מי שלא מזהה את התו יכול לקרוא את שמו.
זהו. עכשיו כולם יכולים לשחק. חברים וחברות, אחים ואחיות, הורים וילדים, סבתות וסבים, דודים ובני דודים…
ואז לא צריך רק להתאמן לבד בכלי. או לשבת בתזמורת ולחכות שהילדים האחרים יסתדרו.
ואפשר לשתף חבר או חברה שלא מנגנים בדברים שאני עושה במוסיקה.
