קצין או מרגל

בס"ד

צרפת, 1895

" אין פה נפש חיה שאוכל לדבר אתה. בלילות הם נועלים אותי באזיקים למיטה. סתם כדי לענותני. לאן כבר אוכל לברוח, מהאי המבודד הזה המוקף כולו מים? פעמים רבות כל כך רציתי לשים קץ לחיי, אך אני נזכר באישתי ובילדיי ובחרפה שאמיט על ראשם, אני חף מכל פשע. אין כל סיבה שאמית את עצמי"

כך כתב אלפרד דרייפוס במכתב למשפחתו ממקום מאסרו ובידודו באי השדים.
מכתב שלא הגיע לידיהם. הוא הגיע לידיו של ג'ורג' פיקאר, קצין שהתמנה לראש מחלקת המודיעין הצרפתי.
מזמן כבר חשד פיקאר שהעלילו עלילת שווא נגד דרייפוס. ככל שהוא חוקר את ראיות הבגידה, על אף שהוא עצמו אנטישמי מוצהר, ברור לו שדרייפוס היהודי איננו אשם.
מצפונו אינו נותן לו מנוח.
כל הממונים שלו ובייחוד הגנרל מרסייה מזהירים אותו ופוקדים עליו לעזוב את הנושא בשקט, אך הוא ממשיך בשלו, בחקירת והוצאת האמת לאור. בייחוד לאור העובדה שהמרגל האמיתי לא נתפס ולא נשפט ונענש.

הגנרל מרסייה: "זכור פיקאר, אינני רוצה שתהיה בצרפת פרשיית דרייפוס נוספת"

פיקאר: "אדוני הגנרל, זו לא פרשיית דרייפוס נוספת, זו אותה פרשייה."

פיקאר מייצר נגדו אויבים מרים ובעלי השפעה. הם מדירים אותו מהמשרה החדשה והמכובדת שלו. שולחים אותו מארץ לארץ, עוקבים אחריו ומתנכלים לכל האנשים היקרים לו.

ועדיין, כגבר החותר לאמת ונאמן למצפונו הוא ממשיך להלחם נגד השחיתות בצבא הצרפתי ובמערכת המשפט בצרפת הארץ האהובה שלו ושאליה הוא נאמן בכל ליבו.

הגבר הזה, גם כשהוא פוצע את יריבו המר ביותר שהוציא אותו לדו קרב, עדיין הוא מושיט לו יד לקום.

אולם כשהצבא שולח אותו לאפריקה לחזית הוא מבין את הכוונה. ובאסיפה של אנשי התקשורת הגדולים של אז, ובראשם אמיל זולא, הסופר הצרפתי הידוע, והבעלים של העיתון L'AURORE   מספר פיקאר לכולם הכל. אמיל זולא מדפיס למחרת בעיתונו מגילת "אני מאשים" ארוכה נגד כל הריקבון שבמערכת וחפותו מפשע של דרייפוס. עיתון אותו קונה פיקאר מילדון מוכר עיתונים, דרך סורגי המרכבה שהובילה אותו לכלא.

כאן מתגלה כוחה האימתני והחיובי של העיתונות והתקשורת, כשהיא מתגייסת לחקר והוצאת האמת לאור. אין מדינה, ממשלה או צבא היכול לעמוד נגדה.

הקצין שזייף את הראיות נכלא והתאבד בכלא. כבר אין לו סיבה מצפונית לחיות.

דרייפוס זוכה למשפט חוזר. שבמהלכו נרצח עורך דינו המבריק, מהלך שלא עצר את פסק הדין להחזיר לו את דרגתו ועיסוקו בצבא.

פיקאר נעשה לשר בממשלה.

וכאן נפגשים שוב דרייפוס ופיקאר. דרייפוס מבקש העלאה בדרגה. אולם פיקאר בחוש של צדק רחב אופקים מסביר לו שתפסת מרובה לא תפסת. מרמז לו שישמח בחלקו שיצא מלוע הארי בשלום.

הסרט הזה, כמו כל פיסת היסטוריה מראה לנו תמונת מצב של תכונות אנוש לטוב, לרע ולמכוער. על האמת והיכולת שלנו לקחת בה חלק ולהפוך כך לשם עולם בין דפי ההיסטוריה, כי האמת בסוף מנצחת.

בין מסיקי התובנות מפרשת דרייפוס היה עיתונאי צעיר בשם תיאודור הרצל. הרצל לקח מפרשת דרייפוס את הדחיפות לבנות מדינה לעם היהודי.

וכפי שאנחנו רואים. אין זו אגדה.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 97
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן